בני זוג שרכשו דירה במסגרת הפרויקט הממשלתי תבעו את הקבלנית על איחור במסירה וליקויי בנייה. טענות החברה שהאיחור נבע בין היתר בשל מבצע ״צוק איתן״ נדחו.
השופטת שלהבת קמיר-וייס קיבלה לאחרונה חלקית תביעה שהגישו בני זוג נגד חברת ״כוכב הנגב״ ממנה רכשו דירה באור יהודה ב-2013 במסגרת פרויקט מחיר למשתכן. היא קבעה שהם זכאים לפיצוי בסך 73,689 שקל על איחור במסירה, ליקויי בנייה וירידת ערך.
בני הזוג היו אמורים לקבל את הדירה בתחילת ינואר 2015. בפועל, היא נמסרה להם רק בספטמבר של אותה שנה.
בכתב התביעה הם טענו שהדירה לא רק נמסרה באיחור ניכר, אלא גם במצב שאינו ראוי למגורים. הם ציינו שלא סופק להם מטבח בהתאם למפרט והם נאלצו להזמין מטבח מספק חיצוני ולשלם עליו מבלי שקיבלו זיכוי כפי שהובטח להם בהסכם. הם הוסיפו כי הדירה נמסרה להם עם ליקויים רבים ואי התאמות וכי אף שניתנו לחברה הזדמנויות רבות לתיקון, היא לא עשתה זאת.
לטענת התובעים הם פנו לחברה בנוגע לאי התאמות, סטיות מהתכנית והפרות של הסכם המכר כבר במהלך הבנייה. התובעים צירפו חוות דעת ובה פירוט הליקויים השונים והעמידו את סכום התביעה על 220,000 שקל.
החברה טענה להגנתה שהאיחור נגרם כתוצאה מגורמים שאינם בשליטתה. לדבריה, המסירה התעכבה בגלל שינויים שביקשו התובעים לבצע בדירה ועקב מבצעי ״שובו אחים״ ו״צוק איתן״ שהביאו למחסור בעובדים, בין אם בגלל הסגר על השטחים ובין בשל צווי מילואים שהוצאו לעובדיה.
עוד לטענתה, התובעים ביצעו פעולות שעיכבו את המסירה ובין היתר הגישו התנגדות לוועדה לתכנון ובנייה לאישור תכנית מטעמה להוספת שתי דירות לפרויקט. כמו כן, הם נמנעו מביצוע התשלום האחרון ומהתייצבות לקבלת החזקה בדירה.
בקשר לליקויים ציינה החברה כי היא תיקנה אותם בהתאם לטענות התובעים ובמגבלות הסבירות.
אין קשר למבצע הצבאי
סגנית נשיאת בית משפט השלום בפתח תקווה, השופטת שלהבת קמיר-וייס, כתבה שטענת הנתבעת כי המבצעים הצבאיים האטו כמעט לחלוטין את העבודות נטענה באופן כללי וללא ראיות. כך למשל, לא צורפו ראיות בדבר מצב הבניין בתחילת הפעילות הצבאית ובסיומה. השופטת הדגישה כי בחינת הפסיקה ביחס למבצע ״צוק איתן״ מלמדת כי טענות דומות של קבלנים לאיחור בגין המבצע נדחו, לאחר שלא הוכח קשר בין המבצע לבין האיחור.
בנוסף ציינה השופטת כי אין מחלוקת שבוצעו שינויים בדירה לבקשת התובעים. אך לדבריה, שינויים אלה עוגנו כבר בנספח לחוזה המכר והנתבעת לא הוכיחה כיצד הם עיכבו בפועל את המסירה. ״הישענות על שינויים שהתבקשו במעמד חוזה המכר מבלי לשנות בהסכם את מועד קבלת החזקה מהווה הטעיה של התובעים״, כתבה השופטת בהקשר זה. היא הוסיפה כי דחייה אוטומטית של המסירה בגין בקשה לשינויים, ללא הוכחת קשר סיבתי בין מועד המסירה לשינויים, מהווה תנאי מקפח שאין לתת לו תוקף.
בנסיבות אלה קבעה השופטת שהתובעים זכאים לפיצוי בגין 8.5 חודשי איחור במסירה בסך של 43,556 שקל. עוד חויבה הנתבעת לשלם לתובעים 27,433 שקל על ליקויי בנייה ו-2,700 שקל בגין ירידת ערך.
בסך הכל חויבה החברה בפיצוי בסך 73,689 שקל בתוספת הוצאות של 4,656 ושכ״ט עו״ד בסך 8,155 שקל.
- ב״כ התובעים: עו"ד מריאטה פנחסי
- ב״כ הנתבעת: עו"ד נדב יריב
עו"ד מרק גלר
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.