איש העסקים טען שזה הרבה מעבר למה שבנו הקטין צריך, ושבית המשפט למשפחה התעלם מאורח החיים הצנוע שניהלו הצדדים. שופטי המחוזי חשבו אחרת
בית המשפט המחוזי בלוד דחה לאחרונה ערעור שהגיש אב לארבעה כנגד החלטת בית המשפט לענייני משפחה שחייבה אותו בהוצאות בנו הקטין. השופטים צבי ויצמן (אב"ד), צבייה גרדשטיין פפקין ואבי סתיו קבעו שפסיקת המזונות על סכום של 3,000 שקל לצד הוצאות נלוות הינה סבירה לחלוטין בהתחשב בחיי הרווחה אליהם הורגל הקטין כחלק מאיתנותו הפיננסית העצומה של המערער.
המערער והמשיבה נישאו בשנת 1995 ולהם 4 ילדים, אחד מהם קטין בן 11. בשלב מסוים התגלע ביניהם סכסוך והם פתחו בהליכי גירושין. במסגרת ההליכים נקבע שהקטין ישהה אצל המשיבה כ-80% מהזמן. בתביעת המזונות לבנם עתרה האם לחייב את המערער ביותר מ-20,000 שקל לחודש. לטענתה מדובר באיש עסקים אמיד ביותר, המחזיק בבעלותו נכסי נדל"ן רבים בשווי מאות מיליוני שקלים.
ואולם בית המשפט לענייני משפחה קבע שהיא הפריזה בסכום המזונות. מנגד, ציין, יש לתת את הדעת לרמת החיים הגבוהה של המשפחה. "איתנותו הכלכלית של האב לא תפגע כתוצאה מתשלום דמי מזונות ביד רחבה עבור הקטין", נכתב. בסופו של יום המערער חויב במזונות בגובה 3,000 שקל, לצד 30% מהוצאות המדור ועלויות נלוות נוספות.
בצעד תמוה משהו ערער האיש על ההחלטה. לטענתו בית המשפט התעלם מאורח החיים הצנוע של הצדדים, שכלל בין היתר שימוש ברכבים פשוטים וריהוט ביתי מינימליסט, ובנו מעולם לא טס לחו"ל. יתרה מכך, לדבריו בית המשפט התעלם מהדין העברי שלפיו צרכיו של קטין אינם תלויים בעושרו של אביו.
מנגד טענה המשיבה כי המערער מחזיק בנכסים ששוויים עולה על 250,000,000 שקל ובהכנסה חודשית של 1,000,000 שקל, כך שיש לתמוה על עצם הגשת הערעור. לשיטתה, ביחס לעושרה העצום של המשפחה פסיקת המזונות הייתה מצומצמת.
מרבה נכסים מרבה מזונות
השופטים הסבירו כי בפסיקה הובהר שצרכיו הרגילים של קטין המתגורר בשני בתים אינם עולים על 2,500 שקל לחודש. אלא שלדבריהם מדובר באמת מידה ממוצעת של קטין המתגורר בבית רגיל. שונה המצב ביחס לקטין שהורגל ברמת חיים גבוהה המתגורר בבית אמיד במיוחד.
בתוך כך השופטים שמו דגש על נכסיהם הרבים של הצדדים, ובעיקר על אלה של המערער. לדבריהם, הערכה צנועה של שווי הנכסים המשותפים מלמדת כי הם שווים 10 מיליון שקל כאשר נכסיו הפרטיים של המערער שווים עשרות מיליונים נוספים.
בנסיבות אלה קבעו השופטים כי יש להעמיד את צרכי הקטין בשיעור כפול מאלה של קטין ממוצע, כלומר כ-4,500 שקל. יוצא אם כן, כתבו, שקביעת בית המשפט למשפחה לחייב את האיש ב-3,000 שקל הייתה סבירה ואין להתערב בה.
ביחס לדין העברי ציינו השופטים כי הוא אכן קובע מזונות אחידים לילד עשיר ועני. עם זאת הם הסבירו שמדובר רק במזונות ההכרחיים לקטין, ולא בהוצאות נוספות שהורגל אליהם ("מזונות מדין צדקה").
השופטים סיכמו כי עושרו הרב של המערער בשילוב זמני השהות המינימליים שלו עם בנו – באופן היוצר נטל כלכלי לא מבוטל למשיבה – מובילים למסקנה שפסיקת בית המשפט למשפחה אינה חריגה ולא מצדיקה התערבות.
- באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד ברק זך
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.