בית הדין לעבודה חייב באחרונה את המעסיקה בפיצויי פיטורים לאחר שקבע שהיא ידעה שהעובד מעשן מריחואנה זמן רב אך לא עשתה דבר, ורק לאחר שהאחרון תבע אותה היא השתמשה בבעיה כתירוץ "להיפטר" ממנו.
בתביעה שהוגשה באמצעות עו"ד מורן בן יצחק סיפר התובע שב-2004 החל לעבוד כשומר בבית אריזה בגליל באמצעות חברת כוח האדם "כספת".
לדבריו, בימי חול הוא הועסק כ-14 שעות ביממה ובסופי שבוע 42 שעות נוספות אך בתמורה קיבל שכר מינימום, ללא תגמול שעות נוספות או פיצוי על עבודה ביום המנוחה.
בנובמבר 2014, כשבועיים לאחר הגשת התביעה, חברת כוח האדם פיטרה אותו לאלתר לאחר שבפשיטה משטרתית נמצאו סמים בבקתת השמירה שלו. בנסיבות אלה כתב התביעה תוקן והתובע דרש גם פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופיצוי על העדר שימוע.
לדבריו, הוא סובל ממיחושים ונוטל סמים קלים בהיתר רפואי מחוץ לשעות העבודה והסיבה להזמנת המשטרה הייתה הגשת התביעה מצדו.
הנתבעת, שיוצגה על ידי עו"ד ויסאם פארס, טענה מנגד ששעות עבודתו של התובע היו מצומצמות בהרבה וחלק ניכר מהשעות היו שעות כוננות שבמהלכן הוא ישן.
באשר לנסיבות הפיטורים טענה הנתבעת שמדובר בעבירת משמעת חמורה ובעקבות המקרה אף הוגש כתב אישום נגד התובע. בנסיבות אלה, אין מקום לדבריה לחייב אותה בפיצויי פיטורים.
התובע השיב שהוא הועסק "בתנאי עבדות" ועבד בפועל בשמירה ולא "בכוננות". לדבריו, גם אם נח לעיתים, הרי שהוא לא ישן כלל במהלך המשמרות שלו, כאשר בתמורה לשעות עבודתו הרבות שילמה לו הנתבעת 4,200 שקל ברוטו לחודש בלבד.
הוא הדגיש שמנהל הנתבעת היה מודע לכך שהוא משתמש בקנביס אך לא עשה דבר בקשר לכך עד להגשת התביעה.
סמיכות זמנים חשודה
השופטת אביטל רימון-קפלן מבית הדין לעבודה בחיפה קיבלה את גרסת התובע באשר למתכונת העבודה בה הועסק לאחר שמצאה את גרסת הנתבעת בלתי אמינה.
עם זאת היא הבהירה שבחלק מהשעות התובע לא נדרש לעשות עבודה כלשהי אלא לשהות "בכוננות" במקום. שעות אלה לדבריה אינן "שעות עבודה" על פי החוק ולא חל עליהן חוק שכר מינימום או חוק שעות עבודה ומנוחה ולכן התובע אינו זכאי לתמורה נוספת עבור עבודתו בימי חול.
השופטת הוסיפה שהמצב שונה בכל הקשור לעבודה בסופי השבוע שבהם התמורה אמורה להיות גבוהה יותר ועבור שעות אלה התובע זכאי להפרשי שכר בסך כולל של 97,000 שקל.
באשר לנסיבות הפיטורים השופטת ציינה שסמיכות הזמנים שבין מועד הגשת התביעה לבין עריכת החיפוש המשטרתי מעוררים חשד שיש קשר בין הדברים. בנוסף, הנתבעת הסתירה בכתב הגנתה את העובדה שהיא זו שיזמה את החיפוש והדבר מטיל ספק במניעיה.
בנסיבות אלה השופטת קיבלה את טענת התובע שהנתבעת ידעה או חשדה שהוא משתמש בסמים זמן רב אך יזמה את החיפוש רק כתגובה להגשת התביעה. "הוכח שהמניע לפיטורי התובע לא היה נעוץ בתפיסת הסמים אלא נבע מכך שהנתבעת הייתה מעוניינת להיפטר ממנו בעקבות הגשת תביעתו", כתבה.
לדבריה, על פי הפסיקה אם עילת הפיטורים מתבררת כאמתלה שמאחוריה עומד מניע אחר המעביד אינו יכול להסתמך אליה ולכן על הנתבעת לשלם לתובע את פיצויי הפיטורים במלואם.
בסך הכל חויבה הנתבעת לפצות את התובע ב-145,130 שקל בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד של 10,000 שקל.
לקריאת פסק הדין המלא
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.