ביהמ"ש קבע כי לנוכח הצהרות האישה במוסד לביטוח לאומי לאורך השנים, היא לא יכולה כעת לטעון שניהלה זוגיות ארוכה כידועה בציבור עם בן זוג ולתבוע מחצית מרכושו
בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע דחה תביעה של אישה שטענה כי היא זכאית לחצי מהרכוש של בן זוגה לשעבר מכוח היותם ידועים בציבור במשך כשלושים שנה. השופטת אפרת שהם דליות מתחה ביקורת חריפה על התובעת וקבעה שהיא לא יכולה להתל ברשויות, כשמצד אחד הצהירה בביטוח לאומי שהיא חד הורית ומצד שני טענה בבית המשפט שניהלה זוגיות ארוכת שנים עם הנתבע.
הצדדים ניהלו מערכת יחסים שתחילתה בשנות השמונים, ובשלב מסוים נפרדו. לתובעת ישנם שלושה ילדים ממערכת זוגית קודמת ואילו הנתבע היה רווק ללא ילדים. לטענת האישה הם ניהלו משק בית משותף עד ספטמבר 2017. כחצי שנה לאחר הפרידה היא הגישה את התביעה להכרה בבעלותה על מחצית מהרכוש שנצבר על שם הנתבע במהלך חייהם המשותפים.
לטענת האישה הנתבע שימש כדמות אב לילדיה, היה מעורב בבר המצווה ובחתונות שלהם, מימן עבורם שכר לימוד ורכש עבורם כרטיסי טיסה לחופשות.
מנגד, הנתבע טען כי הקשר הזוגי עם התובעת הגיע לקיצו לכל המאוחר ב-2008. הוא הוסיף כי החל מ-2014 הוא נמצא בזוגיות עם אישה אחרת וב-2018 אף נישא לה. לדבריו התביעה שקרית שכן מעולם לא הייתה בינו לבין התובעת כוונת שיתוף.
לא תייגה אותו בפוסטים
השופטת שהם דליות דחתה את גרסת הנתבע שהקשר בין הצדדים נגמר כעשור לפני הגשת התביעה באופן המקים טענת התיישנות. מהראיות עלה בין היתר כי בדצמבר 2016 הוא שילם 25,000 שקל עבור מוסדות החינוך של נכדי התובעת.
עם זאת, השופטת קבעה שהתובעת כשלה בהבאת ראיות בסיסיות שיעידו כי ניהלה עם הנתבע חיים משותפים. כך למשל, היא ציינה כי אף שהתובעת פעילה מאד ברשתות החברתיות היא מעולם לא מצאה לנכון לתייג את הנתבע בפוסטים שכתבה או להעלות תמונות המלמדות על הזוגיות ביניהם.
ואולם, בהמשך ציינה השופטת כי גם אם יש ספק בשאלה מי מהצדדים צודק, הספק נסוג לנוכח עדות התובעת כי הצהירה בפני הרשויות לאורך שנות הזוגיות הנטענות עם הנתבע, שהיא אם חד הורית. לדברי השופטת עדות זו חוסמת את התובעת מלטעון בבית המשפט שהיא ידועה בציבור ("השתק שיפוטי").
בתוך כך השופטת ביקרה בחריפות את התובעת על כך שהצהירה באופן שקרי שהיא אם חד הורית כשלטענתה הייתה בזוגיות ערה עם הנתבע, וזאת על מנת לשלשל לכיסה קצבאות שלא מגיעות לה.
היא הוסיפה כי יש לפרש את התנהלות התובעת מול הרשויות באחד משני אופנים – או שלא ראתה עצמה כידועה בציבור של הנתבע, או שבחרה להערים על רשויות המדינה. "כל אחת מהחלופות מכתיבה תוצאה של דחיית התובענה", כתבה.
לסיום קבעה השופטת כי גם בהנחה שההשתק השיפוטי לא חל, התובעת לא הוכיחה כוונת שיתוף בין הצדדים. היא ציינה שהתובעת העידה כי לא היה לה ולנתבע רכוש משותף וכי למעשה הם מעולם לא ביצעו רכישה משותפת כלשהי. עוד ציינה שהנתבע לא שיתף אותה בשכירות שקיבל מהדירות שבבעלותו. כמו כן, הם לא התחתנו למרות שלא הייתה להם מניעה הלכתית.
לפיכך השופטת הורתה על דחיית התביעה. התובעת חויבה בהוצאות ושכ"ט עו"ד הנתבע, בסך 15,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד יהודה שוקרון
- ב"כ הנתבע: עו"ד עוזי פרץ
עו"ד איריס שריקי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.