בשנות ה-50 העירייה הפקיעה שטח מאדם והתחייבה להעביר לו בתמורה שתי חלקות שרשומות על שם רמ״י וקק״ל. החלקות הגיעו לתובעים אך הרישום לא הוסדר. תביעה שהוגשה בנושא התקבלה
השופט יעקב שפסר קיבל לאחרונה תביעה שהגישו שתי משפחות שנקלעו לתסבוכת בנוגע לרישום הזכויות בבתיהם. טענתן כי עיריית פתח תקווה חתמה ב-1951 מול הבעלים המקורי של השטחים על הסכם בו התחייבה להעביר לו את החלקות כנגד הפקעת שטחים, התקבלה. אף שהעירייה לא הייתה מוסמכת לחתום על ההסכם השופט קבע שעליה לרכוש את החלקות מקק״ל ורמ״י ולשאת בהוצאות העברת הרישום על שם התובעים.
החלקות נמצאות בשכונת פג׳ה בעיר, שהוקמה על אדמות כפר ערבי שתושביו נמלטו במלחמת יום העצמאות. בקום המדינה הועבר השטח לרשות הפיתוח (גוף ממשלתי שהוקם לניהול נכסי נפקדים) והשכונה נבנתה בשנים 1950-1952.
התובעים, שייוצגו על ידי עוה״ד רפי שפטר, איתן חסון ודנה שמיר, ביקשו להסדיר את רישום הזכויות בשתי חלקות בשכונה על שמם.
הם סיפרו שבשנת 1951 רכש הבעלים המקורי של החלקות את מלוא הזכויות בשטח שנמצא בסמוך לחלקות נשוא התביעה.
לדבריהם, יומיים לאחר מכן נחתם בינו לבין העירייה הסכם חילופי שטחים, לפיו בתמורה להפקעת חלק מהחלקה שלו לצרכי ציבור, הוא יקבל את שתי החלקות נשוא התביעה.
בהמשך מכר הבעלים המקורי את זכויותיו במקרקעין, כולל בחלקות אלה, ובסופו של דבר הזכויות בהן הגיעו לידי התובעים. עם זאת, הרישום לגבי החלקות לא הוסדר עד היום והוא נותר על שם קק״ל (ב-1957 העבירה רשות הפיתוח לקק״ל את זכויותיה במקרקעין שונים בפתח תקווה, כולל בחלקות אלה).
התובעים ביקשו להסדיר את מצבת רישום הזכויות בחלקות ולרשום אותן על שמם, על ידי כך שהעירייה תרכוש את החלקות מקק״ל ותעביר אותן על שמם.
העירייה, שיוצגה על ידי עו״ד גיל זילבר, טענה בין היתר שהתביעה התיישנה שכן חלפו מעל 25 שנה ממועד רכישת החלקות. לגופו של עניין היא טענה כי הסכם חילופי השטחים הנטען לא הוגש ואין ראיה לקיומו. בנוסף הפנתה העירייה אצבע מאשימה כלפי המדינה וטענה כי היא זו שאחראית לתסבוכת.
נסיבות מיוחדות
סגן נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, השופט יעקב שפסר, קיבל את התביעה. הוא קבע שהתביעה לא התיישנה שכן לאורך השנים העירייה, רמ״י וקק״ל לא כפרו בזכויות התובעים, ועשו זאת רק במועד הכשת כתב ההגנה בהליך הנוכחי.
לגופו של עניין קיבל השופט את טענת התובעים כי נערך הסכם חילופי שטחים בין העירייה לבין הבעלים המקורי. הוא ציין כי לתצהיר נציג רמ״י צורף מסמך לא חתום ממרץ 1951 הנחזה להיות אותו הסכם אבוד. זאת ועוד, בזמן אמת ובמהלך כל השנים יישמו הצדדים להסכם את מה שהוסכם בו: העירייה הקימה בית ספר ובית כנסת בשטח שהופקע והתובעים השתמשו בחלקות שניתנו תמורתו.
לדבריו, מאחר שבעת כריתת ההסכם העירייה לא הייתה הבעלים של החלקות, מדובר בהסכם בלתי חוקי. עם זאת, לאור הנסיבות המיוחדות של התביעה בכלל והתנהלות העירייה בפרט, קבע השופט שעל העירייה לקיים את חיוביה על פי ההסכם ולפעול לרישום הזכויות על שם התובעים.
בסופו של דבר פסק השופט שעל העירייה לרכוש מקק״ל עבור התובעים את הזכויות בחלקות ולשאת בכל ההוצאות להעברת הרישום על שמם.
העירייה חויבה בהוצאות בסך 50,000 שקל.
לפסק הדין המלא בתיק 62507-05-19
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.