הידיעה נכתבה ע"י עו"ד אורי צפת, ופורסמה גם ב 
לפסק הדין בעניין עזבון המנוח פלוני ואח' נ' פלוני
בית המשפט העליון קבע בפסק דין חריג ומקיף ביותר בעניין הכתובה כי היא 'חוק מחייב'. חתנים, ראו הוזהרתם: הסכום שחתמתם עליו הוא הסכום שתשלמו, בצמוד למדד מיום הנישואין!
אתמול, (ב'), ניתן בבית-המשפט העליון פסק דין חריג ומקיף ביותר בעניינה של הכתובה. פסק הדין ניתן בבקשת רשות ערעור ונקבעה בו הלכה פסוקה בעניינה של הכתובה.
פסק הדין המקורי עסק בבקשתם של ילדי מנוחה לקבל את כתובת אמם מעזבונו של בעלה, לו היתה נשואה (בנישואין שניים) כ-30 שנה. בקשה זו הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה ונתקבלה על ידו, ונפסק כי סכום הכתובה, שהיה 100,000 ל"י (10 שקלים של היום), ישוערך וישולם למבקשים בהצמדה מלאה למדד, ויעמוד על סכום של 189,500 שקלים.
הערעור, מצד ילדי המנוח, נסב על ההחלטה לשערך את הכתובה ולהצמידה למדד. הערעור הוגש תחילה לבית המשפט המחוזי ונדחה על ידו ואז הוגשה בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון, שפסק כנגד המערערים ולטובת שיערוך הכתובה והצמדתה למדד.
הכתובה כמגשימת צדק חברתי
פסיקתו של בית המשפט העליון הפכה את מוסד הכתובה שבדין היהודי "לחוק מחייב". פסק הדין נותן תוקף והדר לכתובה וקובע כי ההתחייבות שבכתובה היא "חיוב רציני", כאשר הסכום שהחתן נוקב בו ביום חתונתו ישוערך כערכו ליום הנישואין וישולם לכלה במקרה של פטירה (או גירושין) כשהוא צמוד למדד מיום הנישואין, ואם הכלה "לא תספיק לתבוע" יוכלו ילדיה לתבוע בשמה.
כב' השופט אליקים רובינשטיין חתם את פסק הדין בזו הלשון: "חזקה על הרבנים עורכי החופות כי יסבו תשומת הלב לכך, במקום שייראה להם כי נרשם סכום מופרז בנסיבות". כב' השופטת דפנה ברק-ארז הוסיפה ש"הכתובה מהווה מוסד משפטי שביקש להגשים צדק חברתי... חשוב שתכלית זו לא תסוכל דווקא בעת הזו, כפי שעלול לקרות אם יישומו לא יהיה מלווה בגישה משערכת". עוד הוסיפה, כי "שיערוך סכום הכתובה מבקש להבטיח את עתידה הכלכלי של האישה לאחר תום תקופת הנישואין...".
הגנה מימים עברו
בצד שירי ההלל לכתובה יש לזכור, כי מוסד הכתובה נוצר ע"י חז"ל בתקופת ההלכה ואינו מופיע בתורה. הכתובה נוצרה מחמת זאת שעל פי דין תורה, האישה נותרת בפטירת הבעל בלא רכוש, שכן היא אינה יורשת את בעלה, ובלא פרנסה, שכן אז לא עבדה. הכתובה, אם כן, נועדה לתת לאישה ביטחון כלכלי עד לנישואיה הבאים, שלא תישאר בחוסר כל. גם במקרה של גירושין האישה אינה מקבלת מרכושו של הבעל ואינה שותפה לו, אלא מקבלת רק את כתובתה.
בשני המקרים דלעיל הכתובה נועדה לשמש את מזונותיה של האישה למשך שנה או שנתיים אלא שהיום, על פי חוק יחסי ממון (התשל"ג-1973), נוטלת האישה מן הרכוש המשותף של בני-הזוג את אותו החלק שהבעל נוטל ולפעמים אפילו יותר. זאת ועוד: בימינו הנשים עובדות ומתפרנסות ויש אף שמשתכרות יותר מבעליהן. מה הצורך, אם כן, בכתובה בשל מזונותיה?
הלכה מול מציאות
בחוק יחסי ממון בין בני זוג (התשל"ג-1973) נקבע, שהאישה זכאית גם לחלקה ברכוש וגם לכתובתה (ס' 17). יחד עם זאת, בתי הדין הרבניים לא מיישמים את לשון החוק בטענה, כי "אין כפל מבצעים". אמירה זו צודקת לשיטתם, שכן אם אין לאשה רכוש - יש לה כתובה; ואם יש לה רכוש, אז למה לה כתובה? רכוש יחד עם כתובה הינם כפל מבצעים או "אחד ועוד אחד". התוצאה היא, שיישום הכתובה בימינו, קרי חיוב הבעל או עיזבונו בתשלום סכום הכתובה מוצמד, לא יהיה מתאים בחלק מן המקרים.
ביהמ"ש העליון היטיב לקבוע זאת בהעניקו שיקול דעת נרחב לבתי המשפט בעניין שערוך הכתובה. גם הרבנות הראשית כבר הנחתה את רבני הנישואין - לפני כעשור - שלא להתיר כתובה העולה על מיליון שקל. הסיבה לכך היא מדין אסמכתא, כלומר שברור שזוהי התחייבות שאין לקיימה, כגון 'אשלם לך כשאלך על הים', ולא משום פגיעה בכבודה של הכתובה. עם זאת, ההנחיה היא, שאין להתערב בסכום הנחתם.
אזהרה לחתנים
על כן, לא ברורה ההנחיה המצוטטת לעיל של כבוד השופט רובינשטיין, שחזקה על הרב העורך חופה להסב את תשומת לב החתן, שייתכן והסכום מופרז בנסיבות.
וכי התכוון ביהמ"ש להעניק לעורך החופה שיקול דעת להגדיר סכומי כתובה לפי נסיבות הידועות לו בעת הנישואין, קרי מראה החתונה, גודלה ועושרה? האם התכוון כבוד השופט כי הרב העורך את החופה יחקור וידרוש ברכושו של הבעל ובהתאם לכך ייקבע גודל התחייבותו, או שקודם כל על הרב להבהיר לחתן שהוא ישלם את סכום הכתובה צמוד למדד, בנוסף לחלקה של האישה ברכוש המשותף, ע"פ חוק יחסי ממון?
אז מה עדיף: הרבנות או קפריסין?
במוסד הנישואין האזרחיים, כידוע, אין כתובה אולם לא נוכל לומר "שהגרושות האזרחיות" יוצאות כשידן על ראשן, כפי שעולה מפסק הדין. לעיתים, בנישואין אזרחיים, האישה מקבלת יותר, שכן בגירושין דתיים הבעל מתנה את הגט בויתור על כתובה ועל רכוש, בו בזמן שבנישואין אזרחיים הבעל לא יכול להתנות דבר.
מה שנחתם הוא זה שישולם
על פי ההלכה, אין סכום מינימלי לכתובת האישה: די באותם 200 זוז מסורתיים הכתובים בכתובה, שהם כ - 900 שקל, לדעת רוב הפוסקים: 200 זוז לבתולה, 100 זוז לגרושה או אלמנה, ואין צריך להוסיף דבר.
ולכן, המפריז יסתפק בח"י אלפים שקלים, הרוצה בן יסתפק בב"ן אלפים שקלים, הממעיט יסתפק בח"י שקלים ועוד כהנה וכהנה. יש לציין, שהחתן רשאי לציין בכתובה שהסכום לא יהיה צמוד או אף לנקוב במטבע חוץ, שאז לא תחול הצמדה ממילא והסכום יוצמד לערך המטבע.
הכתובה- עניין רציני
בסיכומו של דבר, יצאה מבית המשפט העליון קריאה לכל החתנים, להבין שהכתובה הינה "דבר רציני", התלוי בשיקול דעתם המלא, ושהיא התחייבות חד צדדית מצידו של הבעל. עוד יש לציין, שמשניתנה הכתובה בסכום שנחתם, לא יוכל עוד הבעל לחזור בו. והמבין יבין.
לפסק הדין בעניין עזבון המנוח פלוני ואח' נ' פלוני
למדור: דיני משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.