חובות הדיווח על פי חוק איסור הלבנת הון

מבוא

סעיף 3 (ב) לחוק איסור הלבנת הון, התשס"א 2001 קובע, כי עשיית פעולה ברכוש או מסירת מידע כוזב במטרה שלא יהיה דיווח או כדי לגרום לדיווח לא נכון בהקשר של החובות המוטלות על נותני שירותים פיננסים ובהקשר של חובות הדיווח על כספים בכניסה או ביציאה מישראל^[1], מהווה עבירת דיווח, שהעונש עליה הינו עשר שנות מאסר וקנס.

יש להדגיש, כי פה, אין הכוונה לרכוש אסור, אלא לכל רכוש שמסיבה זו או אחרת אין רצון לדווח עליו, על מקורו או על בעליו. קרי, עצם הפעולה ברכוש, לדוגמא רכישת נדל"ן שנעשתה למטרת הסתרת הכסף, מהווה עבירה על פי חוק איסור הלבנת הון.

  כך לדוגמא, אם אדם קיבל כספי ירושה, והוא מעוניין למנוע מבן הזוג לדעת על הכסף ועל כן רוכש בו נדל"ן בחו"ל, עלולה פעולה זו להוות עבירת דיווח על פי חוק איסור הלבנת הון.

יסודות העבירה

בפסיקה^[2] נקבע במפורש כי למטרות עבירה זו, אין צורך בעבירת מקור ולכן גם הסתרת כספים שמקורם בעבירות מס הכנסה, שאינן מהוות עבירות מקור, מהווה עבירת דיווח על פי חוק איסור הלבנת הון.

יחד עם זאת, חלה חובה להוכיח, שלא רק שנעשתה פעולה ברכוש אלא, שהפעולה נעשתה מתוך מטרה להימנע מדיווח.

הדיווח צריך להיעשות למשטרה או לרשות לאיסור הלבנת הון, בהתאם לעניין. נכון להיום, חובות הדיווח חלות על תאגידים בנקאיים, חברי בורסה, מנהלי תיקים, מבטחים וסוכני ביטוח, קופות גמל, חלפני כספים ובנק הדואר^[3]

לצורך מאמר זה, אתייחס לחובות החלות על תאגידים בנקאיים. חשוב להדגיש, כי ככל שקיימת חובת דיווח, חלה חובה על הלקוח לספק לנותן השירותים את כל הפרטים, בלווי הצהרה על נכונותם^[4]. בנוסף, חוק איסור הלבנת הון גם קובע, כי לצורך העניין, מסירת מידע חלקי מהווה לצורך סעיף זה, מסירת מידע כוזב^[5].

חובות דיווח של תאגידים בנקאיים

חובות דיווח אובייקטיביות נעשות באופן אוטומטי על ידי התאגיד הבנקאי. למשל:^[6]

• בנק מחויב לדווח על פעולה בהמחאות נוסעים או במזומן, לרבות הפקדות והמרת כספים בסכום שווה ערך בשקלים לפחות ל50,000 ₪.^[7]
• בנק מחויב לדווח על המחאה בנקאית בשווי של לפחות 200,000 ₪^[8].
• דיווח סובייקטיבי של התאגיד הבנקאי מחויב כאשר נעשית פעולה שנחזית כפעולה בלתי רגילה, לרבות רשימת פעולות הקבועות בתקנות,^[9] כגון:
• פעילות שנראה כי מטרתה לעקוף את חובת הדיווח;
• פעילות הנראית כחסרת היגיון עסקי או כלכלי, בהתייחס לסוג החשבון או לדרכי התנהגותו של הלקוח;
• מספר פעולות בחשבון שבהן, בלא סיבה נראית לעין, כספים וניירות ערך נמשכים סמוך לאחר שהם מופקדים, שלא במסגרת מהלך העסקים הרגיל.

התייחסות בתי המשפט לעבירת אי הדיווח

חשוב לציין כאן, כי הפקדת מספר סכומים הנמוכים מהסכום החייב בדיווח, קרי, פיצול ההפקדות על מנת להימנע מדיווח לפי הדרישה האמורה לעיל נחשבת לפעולה הבאה להימנע מדיווח.

לדוגמא, הפקדת מזומן של סך כולל של 200,000 ₪ בחמש הפקדות ולא באחת, שאין בה שום הגיון כלכלי - מהווה עבירה על פי חוק איסור הלבנת הון. כך למשל בבש"פ אדר^[10] נקבע:

"פירוש הוראת סעיף 3(ב) כמחילה עצמה גם על רכוש תם וישר - פירוש שאינו קל הוא, ואולם הבה נשאל עצמנו באמת וביושר: אדם העושה ברכוש תם וישר, והיודע כי עובר הוא עבירה קשה ביותר בעשותו באותו רכוש במטרה שלא יהיה דיווח לרשויות, מה-טעם יעשה מעשה במטרה שלא יהיה דיווח לרשויות? מה טעם ייטול על עצמו סיכון ויהפוך עבריין כבד במעשה אסור שיעשה? אכן, ברובם המכריע של המקרים יהיו אלה אנשים העושים ב"רכוש אסור", והרי אותם מבקש המחוקק להעלות ברשת. ואילו באשר לעושים ב"רכוש" שאינו "רכוש אסור", והמה המעט, ייאלצו אף הם להסביר מה-טעם עשו מעשים אסורים שעשו, והעונש - אם יעמדו לדין - יהיה כמידת החטא. חגורת הביטחון שהוראת סעיף 3(ב) קובעת סביב הוראת סעיף 3(א), לא נוכל לומר עליה כי חגורת ביטחון הזויה היא. הוראת סעיף 3(ב) הפכה את חובת הדיווח לחובה ראשונית, ולא ניתן לומר כי בפרשנו את החוק כלשונו יצרנו מפלצת שיש צורך להכריתה מארץ"... מסקנתו של בית-משפט קמא הייתה כי המושג "רכוש" בהוראת סעיף 3(ב) פורש עצמו גם על רכוש תם וישר, רכוש שאינו "רכוש אסור", ודעתנו כדעתו."

גישה זו של בתי המשפט לגבי חובות הדיווח על פי חוק איסור הלבנת הון, מפתיעה לעיתים בחומרתה, באשר נראה שבתי המשפט מתייחסים לעבירת אי הדיווח, כאילו הייתה העבירה העיקרית בחוק איסור הלבנת הון.

גישה זו מפתיעה, באשר המטרה העיקרית של החוק, הינה לפגוע ב"כיסו" של מי שביצע עבירות מקור, והלבין את ההון אשר התקבל מביצוע אותה עבירה.

לעניות דעתי, סעיף זה יכול לגרום לכך, שרשויות האכיפה יבחרו בדרך הקלה, ויגישו כתב אישום בשל עבירה על סעיף 3 (ב), במקום לטרוח ו"לחפש" את עבירת המקור. בכך, תוחטא מטרתו העיקרית של החוק, באשר האשמה של סוחר סמים או סוחר נשים בעבירת דיווח על הלבנת הון, מבלי לטרוח ולאתר את עבירת המקור, ובכך גם למגר אותה, תגרום, אולי בסופו של דבר להרשעתו של אותו סוחר אבל לא תמנע את המשך הפעילות הפלילית באין מפריע.

לפני מספר חודשים, הכיר משרד המשפטים בחשיבות האמור לעיל, ובתזכיר לתיקון החוק, הציע להפחית את העונש על אי דיווח לחמש שנים בלבד.

לעניות דעתי, אף שיוזמה זו ברוכה, השארת עבירה זו כעבירת פשע, יש בה כדי להחטיא את מטרתו העיקרית של החוק, ומן הראוי היה להפחית את העונש אף מעבר לכך.

* הכותבת הינה שותפה בכירה במשרד אב-גנים אפיק ויינשטיין ומתמחה במשפט הפלילי בכלל, ובנושא הלבנת ההון בפרט והינה ראש צוות הלבנת הון בלשכת עורכי הדין. ניתן להשיג את הכותבת באמצעות דואר אלקטרוני ayelet@aaw-law.com

** כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים ו/או המצורפים להם.

*** זכויות היוצרים שייכות למחברת.

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.