רופא מטירה, שב-2014 פורסמו נגדו בפייסבוק פוסטים המאשימים אותו בזיוף ושוחד, הגיש נגד המפרסמים תביעת דיבה. הנתבעים טענו כי ניסו להגן על הציבור מפני חריגות בנייה שביצע התובע. השופטת קבעה כי הפרסומים נועדו לפגוע ומדובר בלשון הרע.
התובע, רופא שיניים תושב טירה, הקים במהלך 2009 בניין על שטח שנמצא בבעלותו. היתר הבניה אישר לו לבנות שלוש קומות אך הוא חרג מההיתר ובנה קומה נוספת. התובע הורשע על פי הודאתו בחריגות בניה ולאחר מכן הגיש בקשה לוועדה לתכנון ובניה לתת היתר לקומה הנוספת.
הפיצו עליכם פוסטים מביישים?
עורך דין לשון הרע
הנתבעים, המתגוררים בסמוך לבניין, הגישו התנגדות להכשרת חריגות הבניה אך התנגדותם נדחתה. ביוני 2014, בטרם ניתנה ההחלטה המאשרת את הקומה הרביעית, פרסמו הנתבעים בדף הפייסבוק של כל אחד מהם פוסטים שלפיהם ההיתר הושג באמצעים פסולים.
כמה ימים לאחר הפרסומים הגיש התובע תביעת דיבה על סך 200,000 שקל. לטענתו הנתבעים הבינו כי הוא עומד לקבל היתר לחריגות ולכן יצאו במסע הכפשות שמטרתו פגיעה בשמו הטוב, מתוך תקווה להשפיע על החלטת ועדת התכנון.
לדברי התובע, בפוסטים פרסמו הנתבעים על רקע תמונת הבניין כי זה "שיא החוצפה", "לא חוקי" וכי מדובר בבניה שאושרה תוך "זיוף ושוחד". הפרסומים פגעו בהכנסותיו כרופא שכן מטופלים ביטלו תורים על רקע השמועות שהופצו עליו.
הנתבעים טענו כי לא מדובר בלשון הרע והתביעה מטרתה לנקום בהם על הגשת ההתנגדות. לדבריהם, התובע ביצע עבירות בניה ומטרת הפרסומים היתה למנוע בנייה לא חוקית, ומכל מקום לא נגרם לתובע נזק או פגיעה בשמו הטוב. יתירה מכך, שמו כלל לא הוזכר בפרסומים.
השחירו את עיניו
השופטת אשרית רוטקופף מבית משפט השלום בפתח תקווה מצאה כי בכל הפרסומים יש יסודות ברורים של לשון הרע ובמיוחד השימוש במונחים "שוחד" ו"זיוף" כאמצעים שננקטו לקידום הבנייה.
השופטת קבעה כי אדם סביר הנחשף לפרסומים מתרשם שמאחורי הבנייה עומד אדם לא ישר שאינו בוחל באמצעים לא כשרים כדי לקדם את האינטרס האישי שלו. לכן הדברים עלולים להטיל כתם על התובע כאדם פרטי ובמיוחד כרופא.
השופטת קבעה כי גם אם שמו של התובע לא פורסם בפוסטים ניתן להבין מהם בקלות כי מדובר בו. בנוסף, הפרסום לא נעשה בתום לב שכן אילו מטרתם של הנתבעים היתה להגן על האינטרס הציבורי הם היו מסתפקים בפרסום העובדות אך הם הכפישו את התובע בביצוע עבירות פליליות חמורות של שוחד וזיוף ולא הציגו בסיס עובדתי מינימאלי לטענות אלה.
השופטת הדגישה כי עוולת לשון הרע יכולה להתקיים גם כשמדובר בפרסום בעולם וירטואלי. גם אם לעתים הפרסום במסגרת זו "נבלע בהמון", אין מקום להקל עם הנתבעים נוכח ההאשמות הקשות כנגד התובע.
השופטת קיבלה את עדות התובע לפיה הפרסומים עוררו הד רב, "השחירו את עיניו ואת חייו" והיה בהם כדי לפגוע בו קשות באופן אישי ומקצועי, במיוחד על רקע השתייכותו לקהילה מוסלמית הרואה בחומרה יתירה עבירות שוחד.
השופטת סיכמה כי לנתבעים היתה כוונה לפגוע בתובע על רקע תסכולם מדחיית התנגדויותיהם להיתר הבניה. מכיוון שאחד הפוסטים היה למעשה שיתוף פוסט קודם, קבעה השופטת כי בסך הכל היו שבעה פרסומים וחייבה את הנתבעים בסכום של 70,000 שקל בתוספת הוצאות בסך 10,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד מיכאל צלר
- ב"כ הנתבע: סעיד עתילי
* עורך דין גיא אבידן עוסק בלשון הרע
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.