בית משפט השלום דחה את תביעת הרשלנות הרפואית שהגישו בני משפחת המנוחה נגד רופא השיניים כיוון שלא סיפקו צו ירושה, המוכיח כי הם אכן היורשים החוקיים. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור.
אישה מבוגרת התעלפה אחרי טיפול אצל רופא שיניים. למרות זאת, הרופא קיבל אותה לטיפול נוסף של עקירת שן. לאחר מתן אלחוש ועוד בטרם העקירה, התלוננה האישה על כאבים וחוסר אוויר. הרופא נתן לה תרופה וביצע את העקירה. לפתע החלה להרגיש רע ומצבה החמיר במהירות, והרופא הביא אותה לדירתו שליד המרפאה. כעבור זמן קצר נפטרה מדום לב.
לשאלות בענייני רשלנות רפואית:
כנסו לפורום רשלנות רפואית
בדו"ח הפתולוגי נקבע כי סביר להניח שמצב הריגוש בעקבות קבלת חומר ההרדמה סייע או זירז את הופעת המוות.
ילדיה ובעלה של המנוחה הגישו תביעה לבית משפט השלום בתל אביב, בה טענו, בין היתר, שהנתבע לא בירר את מצבה הרפואי העדכני.
לתביעה צורפה חוות דעת מומחה שבה נקבע כי אכן מדובר ברשלנות ובה נכתב, בין היתר, כי מאחר שסבלה מבעיות רפואיות רבות, צריך היה לערוך את הטיפול בבית חולים בהתאם לפרקטיקה המקובלת לגבי טיפולי שיניים לחולים בעלי מחלות רקע. בחוות הדעת גם נדחתה טענה שהעלה הרופא, לפיה הסתפק בכמות קטנה של חומר הרדמה.
הנתבע טען שהמנוחה הייתה מודעת לסיכון, וכי הוא נאלץ לטפל בה עקב התנהלותה במרפאה. הוא גם ציין שלפני כן רופא אחר סירב לטפל בה, וכי גם בנה, שהוא בעל השכלה רפואית, סבר שיש לטפל בה רק בבית חולים.
נגד הנתבע הוגשה גם קובלנה ובמסגרת זו רישיונו הותלה, ונקבע כי הוא נהג ברשלנות מקצועית חמורה והתנהגות שאינה הולמת רופא שיניים. כמו כן צוין כי הוא לא עבר קורס החייאה ולא החזיק במרפאתו ציוד החייאה כנדרש.
בית משפט השלום אמנם קבע שהרופא אחראי בנזיקין למותה של האישה, ולאחר חישובים שונים העריך את הנזק בסך 300,000 שקל, אך דחה את התביעה מסיבה אחת – כי המשפחה לא הציגה צו ירושה. המשפחה ערערה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, ובינתיים הוציאה צו ירושה.
לא היה מקום לדחיית התביעה
סגני נשיאת בית המשפט המחוזי השופטים ישעיהו שנלר וד"ר קובי ורדי, והשופט חגי ברנר, קיבלו את הערעור וקבעו כי לא היה מקום לדחיית התביעה בנימוק האמור. השופטים סברו כי בית המשפט היה צריך לעכב את הדיון עד שיוסדר העניין, מה גם שניתן היה להסתפק בתצהיר שניתן על ידי הבת ובו הצהירה שאינה יודעת על צוואה.
בכל הקשור לנושא האחריות הנזיקית, השופטים סברו שאין מקום להתערב במסקנותיו של בימ"ש השלום, במיוחד לאור התעלפותה בעבר של המנוחה אצל המשיב בעקבות טיפול של עקירת שן, וידיעתו אודות הרקע הרפואי שלה, וכשהוא עצמו טען שבגין כך סירב לטפל בה.
השופטים דחו את טענת המשיב, לפיה "נאנס" לטפל במנוחה, וקבעו שהיה צריך להימנע מביצוע הטיפול במרפאה, גם אם המנוחה הייתה מודעת לסכנה שבביצוע הטיפול.
השופטים קיבלו את התביעה וחייבו את המשיב בפיצוי בסך 400,000 שקלים, וכן בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 23.6% מסכום הפיצוי.
* עו"ד דותן לינדנברג עוסק בדיני נזיקין ורשלנות רפואית.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.