עתירה שהגישה בעלת דירת קרקע בשכונת בבלי בתל-אביב חשפה התנהלות של "איפה ואיפה" בעירייה. מסתבר, שחלק מתושבי השכונה זכאים להנחה בארנונה וחלקם נדרשים לשלם ארנונה מלאה. בפסק הדין שניתן בתחילת החודש חויבה העירייה לנהוג בהגינות.
לפני שלוש שנים עתרה תושבת העיר לבית משפט לעניינים מנהליים בתל אביב, בטענה שהעירייה מפלה אותה לרעה כאשר היא דורשת ממנה תשלום ארנונה מלא עבור מרתף בשטח 110 מ"ר, הצמוד לדירת הקרקע שלה.
את טענתה סמכה העותרת על כך שבעלי הבתים הפרטיים בשכונה זוכים להנחה של 25% מתעריף הארנונה על המרתפים, בעוד בעלי דירות "רגילות" מחויבים בתעריף מלא.
ייעוץ בתחום:
עורך דין ארנונה
תגובת העירייה הייתה מקוממת: היא טענה כי בקשתה לביטול ההקלה לבעלי הבתים הפרטיים נדחתה על ידי הממשלה, כך שלמעשה היא אשמה בכך שהאפליה נמשכת.
העותרת לא קיבלה את ההסבר התמוה וטענה כי כדי למנוע אפליה היה על העירייה לבקש להחיל את ההקלה גם על בעלי דירות, ולא לנסות לבטל אותה כליל.
למרות קביעות נחרצות על התנהלות העירייה, למשל, כי הפלתה את התושבים באופן מודע בניסיון לחמוק מלתת את הההנחה, בית המשפט החליט לדחות את העתירה בגלל מאפייני המרתף של העותרת, שלא אושר למגורים, בעוד שההנחה ניתנת למרתפים שנועדו למגורים בלבד.
העותרת לא ויתרה, ובעקבות ערעור שהגישה לבית המשפט העליון הוחזר התיק לבית המשפט המנהלי בשנית עם הוראה לדון בטענת האפליה האסורה.
הפעם, העירייה הסבירה כי כשהוחלט להעניק הקלות לבתים הפרטיים עוד לא הייתה אפשרות תכנונית להצמיד מרתף לדירה בבית משותף, ולכן לא מדובר באפליה. לטענת העירייה, המקרה של העותרת הוא מקרה חריג ובודד של אישור להצמדת מרתף – כך שלא מדובר באפליה כלפי ציבור רחב.
גישה לא הגיונית
השופטת יהודית שיצר ציינה כי ההיגיון הטמון בהקלה בארנונה על המרתפים נבעה מההתחשבות בכך שזהו מבנה לא מואר ולא מאוורר הנמצא מתחת לפני הקרקע. על פניו, היגיון זה חל גם על בעלי בתים פרטיים וגם על בעלי דירות. לטעמה, העירייה לא נתנה הסבר המצדיק להחיל דין שונה בין שני סוגי הבעלים, בפרט כשבצו הארנונה "מרתף" לא מוגדר כמבנה המוצמד רק לבית פרטי.
השופטת קבעה בנוסף, כי טענת העירייה לפיה מדובר במקרה חריג אינה עומדת במבחן המציאות, שכן כיום אין מניעה תכנונית להצמיד מרתף לדירות קרקע בבית משותף.
יתר על כן, העובדה שהעירייה ניסתה לבטל את ההקלה מחזקת את המסקנה שהיא הייתה מודעת לאפליה והמשיכה בה רק כדי שחלילה לא ייגרעו כספים מקופתה.
"גישה זו אין לקבל. חובת ההגינות ותום הלב המוגברים החלים על העירייה כרשות ציבורית, מחייבים אותה לייתן אותה הקלה סבירה והגיונית גם לבעלי מרתפים בבתים משותפים, ולא לבטל את ההטבה לכולם", כתבה השופטת בפסק הדין.
לאור האמור, הפעם העתירה התקבלה ונקבע כי העותרת זכאית להנחה של 25% על הארנונה של המרתף. העירייה חויבה בהוצאות העותרת בסך 20,000 שקל.
- ב"כ העותרת: עו"ד ירון נדם, עו"ד אייל אקשטיין
- ב"כ המשיבה: עו"ד ויוי משולם-קור
* עורך דין ויסאם ג'ורג' אסמר עוסק במיסוי עירוני
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.