הצדדים חתמו על עסקת קומבינציה, אולם בסופו של דבר קיבלו דירה קטנה מכפי שהובטח. ביהמ"ש המחוזי בת"א קיבל את ערעור הדיירים, וקבע כי החברה לא קיימה את חלקה בהסכם.
בשנת 2007, זוג שהיה בעלים של דירת קרקע בבניין בן ארבע דירות ושתי קומות בחולון, התקשר בעסקת קומבינציה עם חברת בנייה. לפי העסקה בני הזוג היו אמורים לקבל דירת פנטהאוז בשטח 126 מ"ר בקומה השישית (והאחרונה), פלוס חדר על הגג. במקום זאת, הם קיבלו דירה בשטח של 74 מ"ר בלבד וללא חדר הגג.
בשלב מסוים פנה מנהל החברה אל בני הזוג והודיע להם שהוועדה המקומית לא אישרה בניית 6 קומות עם חדרים על הגג. אלא שככל הנראה, החברה לא סיפרה לשניים שהוועדה הציעה גם אופציה שבה ייבנה בניין בן 5 קומות (ולא 6) עם חדרי יציאה לגג.
בעקבות זאת, בשנת 2010 חתמו בני הזוג (והחברה) על מסמך של שתי שורות, בו אישרו שהדירה אינה כוללת חדר על הגג. יש לציין כי מסמך זה נחתם עוד לפני שניתנה ההחלטה הרשמית מפי הוועדה.
בתביעה שהגישו בבימ"ש השלום בתל-אביב, בני הזוג טענו כי חברת הבנייה הטעתה אותם במידע שנמסר להם, ולפיו לא ניתן היה לבנות חדר על הגג. עוד נטען כי בהסכמה המאוחרת מ-2010 הובטחה להם דירה בגודל שעליו הוסכם בהסכם המקורי – 126 מ"ר.
בימ"ש השלום דחה את התביעה בין היתר בנימוק שבני הזוג קיבלו דירה שערכה גבוה בהרבה מזו שנתנו, וכי השניים הסכימו למה שהוצע להם בסוף, כאשר במסמך מ-2010 לא הובטחה להם דירה בגודל 126 מ"ר.
בני הזוג לא התייאשו והגישו ערעור בביהמ"ש המחוזי בתל-אביב, בו חזרו על טענותיהם.
לא יכלו לבחור
השופט יונה אטדגי, הבהיר כי לפי תכנית הבנייה המקורית שהוגשה לוועדה המקומית גודל הדירה שהייתה צריכה להימסר למערערים הוא כ-126 מ"ר, מתוכם קרוב ל-87 מ"ר (86.96 מ"ר) בקומה השישית ו-40 מ"ר שטח החדר שעל הגג.
משכך, השופט קבע כי המשיבה הטעתה את המערערים, כשטענה בפניהם כי הוועדה המקומית שללה לחלוטין אפשרות להקמת חדר על הגג, ולכל הפחות בכך שלא גילתה להם את האופציה המאפשרת הקמת חדר על הגג.
"אם המערערים היו יודעים על קיומה של אופציה זו, יכולים היו, לכל הפחות, לשקול האם ברצונם לבטל את ההסכם, לבקש לאוכפו על המשיבה או להתקשר התקשרות אחרת. האפשרות לשקול בין הדרכים השונות נשללה מהם, כשהוצגה להם אופציה אחת בלבד", כתב השופט.
לאחר מכן השופט דן במספר אפשרויות לפתרון, ולבסוף קבע כי הפיצוי הראוי בנסיבות שנוצרו הוא בגין הפרש שטח הדירה בקומה השישית – ללא שטח החדר שעל הגג (87 מ"ר) ובין הפרש שטח הדירה שנמסרה להם (74 מ"ר). בנוסף נקבע כי המערערים זכאים להחזר סכום הפיקדון שהועבר למשיבה בסך כ-142,000 שקל.
בתוך כך השופט הבהיר כי השאלה האם המערערים קיבלו דירה שערכה גבוה מהדירה הישנה שהייתה להם אינה רלוונטית. בהקשר זה השופט ציין כי "משנחתם ההסכם, שני הצדדים מחויבים לפעול לפיו, ללא קשר לשאלה מי מהם מרוויח יותר או מרוויח פחות מהעסקה שנעשתה".
סגנית הנשיא, השופטת יהודית שבח, והשופט שאול שוחט, הצטרפו לפסק הדין.
התוצאה הייתה כי הערעור התקבל. המשיבה חויבה לשלם למערערים סך של כ-270,000 שקל, וכן שכ"ט בסך 50,000 שקל.
- ב"כ המערערים: עו"ד יקותיאל בר-אשר
- ב"כ המשיבה: עו"ד רוני סלנט ומריה ברוק
עו"ד נתן קמינסקי
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.