העובדת בת ה-60 לא הבחינה בדלת השקופה במקום עבודתה. בית המשפט קבע שהמעסיקה הייתה צריכה לסמן ולהבליט אותה
הייטקיסטית שנתקלה בדלת שקופה במקום עבודתה ושברה את האף תפוצה בכ-150,000 שקל – כך קבע לאחרונה בית משפט השלום בתל אביב. השופטת מיה רויזמן-אלדור קבעה שהחברה שהעסיקה את התובעת כמהנדסת תוכנה התרשלה בכך שלא הבליטה מספיק את הדלת בה התנגשה העובדת. הנתבעת אמנם הגישה הודעת צד שלישי נגד החברה שהתקינה את הדלת, אך השופטת קבעה שהאחריות לנזקי התובעת הינה של הנתבעת באופן בלעדי.
התובעת החלה לעבוד בנתבעת – חברה לייצור אזיקים אלקטרוניים לאסירים היוצאים מהכלא – בשלהי 2018. האירוע נשוא התביעה התרחש כשבועיים בלבד לאחר תחילת עבודתה. לטענת התובעת ביום התאונה היא נדרשה לראשונה להגיע לקומה השנייה בבניין לצורך שיחת עבודה, ולפתע מצאה עצמה מתנגשת בדלת זכוכית שקופה בכניסה למשרד.
לטענת התובעת מדובר בדלת השונה מדלתות הקומה הראשונה אותן הספיקה להכיר. לגרסתה בעוד הראשונות אטומות הדלת נשוא התביעה עשויה מזכוכית ושקופה. בנוסף, כך לטענתה, התריסים בחלון המשרד היו פתוחים והוקרן לעבר הדלת אור שמנע מהתובעת להבחין בקיומה.
לשיטת התובעת מעסיקתה התרשלה בכך שלא הדביקה על הדלת מדבקת אזהרה שתבליט אותה. לטענתה מאז המקרה היא מתקשה לנשום דרך האף ובנוסף היא סובלת מכאבי ראש ועייפות מוגברת עם נטייה לישנוניות, באופן הפוגע ביכולתה לעסוק במקצועה התובעני.
לעומתה טענה הנתבעת (המעסיקה) כי הדלת הייתה מסומנת כראוי. לדבריה הותקנה בדלת ידית בולטת ורחבה בצבע כסף שניתן להבחין בה בקלות. בנוסף, על הקיר בסמוך לדלת הוצב קודן. מכאן, לשיטת הנתבעת, שבכל הנוגע לסימון הדלת היא עשתה את המוטל עליה.
מכל מקום, הנתבעת שלחה הודעת צד ג' בה טענה כי ככל שתתקבל איזו מטענות התובעת - יש להטיל את האחריות על החברה שהתקינה את הדלת.
דלת מועדת
תחילה קבעה השופטת רויזמן-אלדור כי חרף העובדה שאף אדם נוסף לא נכח בזירת התאונה כשהיא קרתה, היא מאמינה לגרסת התובעת ועצם קיומה של התאונה הוכח. מעדויות התביעה עולה כי בסמוך להתרחשות התאונה נוצרה מהומה במשרד וכי העובדים ראו את התובעת כאובה ומדממת מהאף.
בהמשך קבעה השופטת כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות שלה כלפי התובעת כאשר לא הבליטה את דלת הזכוכית בסימון כלשהו נוסף, מעבר לידית והקודן. "ההיגיון הבריא והשכל הישר מחייבים סימון של דלת זכוכית המצויה במקום בו עוברים אנשים", כתבה. לדבריה קשה מאד להבחין בדלת כאשר אור המגיע מחלון המשרד מקרין לכיוונה, כפי שקרה לתובעת.
בתוך כך השופטת ציינה שמדובר בדלת מועדת שכבר הספיקה לפגוע במספר אנשים. כך, אחד מעדי התביעה שעבד אצל הנתבעת סיפר כי בנו התנגש בדלת כשחזר מהשירותים. בנוסף, מנהל צוות בנתבעת עצמה הודה כי הוא עצמו נפגע מהדלת שנה וחצי לפני התאונה של התובעת.
השופטת הוסיפה כי היא מאמינה לגרסת התובעת שהייתה זו הפעם הראשונה בה עלתה לקומה השנייה. בהקשר לכך היא דחתה את טענות הנתבעת בדבר התנגשות שמקורה בתחלואה קודמת או בגלל היסח דעת מהטלפון הנייד, באופן שמנתק לכאורה את הקשר הסיבתי מהתרשלות החברה.
השופטת העריכה את נזקי התובעת ב-214,000 שקל, בין היתר בשל הפסדי שכר, הוצאות רפואיות ונזק בלתי ממוני. עם זאת היא קבעה שיש לנכות מהסכום האמור 94,930 שקל שמגיעים לתובעת מהביטוח הלאומי, אותם משום מה נמנעה מלתבוע. בנוסף נפסקו לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 28,000 שקל וכן אגרת משפט.
ההודעה לצד שלישי נדחתה אף היא.
- ב"כ התובעת: עו"ד א' מוסקוביץ'
- ב"כ הנתבעת: עו"ד א' גרינבוים
- ב"כ הצד השלישי: עו"ד ד' גרסטנפלד ועו"ד ג' עטר (נשיץ ברנדס)
עו"ד יוסי ניזרי
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.