תאונה דרכים נדירה בין רכב חונה בשולי כביש 4 לבין רכב נוסע, עוררה מחלוקת בין שתי חברות ביטוח. בימ"ש השלום הטיל את החובה בפיצוי על מבטחת הרכב הנוסע.
בשנת 2011 נפגע גבר בן 36 בתאונת דרכים והגיש בבימ"ש השלום בירושלים תביעה נגד שתי חברות ביטוח.
התאונה קרתה כשהוא ישב ברכבו בשולי כביש בין עירוני (כביש 4), במקום שסומן וגודר בשל עבודות בכביש, כאשר רכב נוסע סטה ממסלולו ופגע בו. לאחר הפגיעה הרכב הנפגע זז גם הוא מספר מטרים ונעמד בזווית שונה.
התאונה עוררה מחלוקת בין חברת הביטוח איילון – מבטחת הרכב החונה של הנפגע – לבין אליהו חברה לביטוח – מבטחת הרכב הנוסע.
המחלוקת התמקדה בשאלה מי מבין שתיהן אחראית לפיצוי התובע, וליתר דיוק, האם נעשה ברכב החונה "שימוש" כהגדרתו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, והאם הוא חנה "במקום שאסור לחנות בו" כמשמעותו בחוק. השופטת מרים אילני הסבירה כי במידה שהתשובה לאחת מהשאלות חיובית, החובה לפצות את התובע תחול על מבטחת הרכב החונה.
"אליהו" טענה כי המרחק שעשה הרכב ממקום המפגש בין שני הרכבים ועד לסיום אירוע, מלמד על כך שהרכב החונה היה במצב של תנועה ועל כן "איילון" אחראית לפיצוי.
סיכון רחוק מדי
בעיקרו של דבר, השופטת אילני קבעה כי "אליהו" לא הוכיחה שהתזוזה של הרכב "עולה כדי אחד השימושים המפורטים בחוק הפיצויים".
ראשית, השופטת קבעה כי לא נעשה "שימוש" ברכב החונה, והתנועה שעשה אינה נחשבת "נסיעה", שכן לא נעשתה כל פעולה רצונית מצד התובע שגרמה לתזוזת הרכב.
השופטת אף בחנה חלופה נוספת – "התדרדות" – ודחתה גם אותה, היות שהרכב לא ירד בשיפוע או במדרון, ותנועתו נגרמה כתוצאה מהדיפתו על ידי הרכב הפוגע.
לאחר מכן השופטת הקדישה חלק נרחב לטענה נוספת של "אליהו", והיא שבחוק הפיצויים תאונת דרכים כוללת "מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות".
גם בנקודה זו השופטת הכריעה נגדה, וקבעה כי הרכב החונה לא יצר סיכון תחבורתי. השופטת ציינה כי "במקרה דנן החניה בשולי הדרך הייתה מותרת לכתחילה, לאחר ששול הדרך הוצא למעשה מן הדרך והוכלל בתוך אתר העבודה שסומן וגודר כדין. במקרה כגון זה יש לראות באתר העבודה שסומן וגודר, כאילו הוא שטח נפרד שאינו חלק מן הדרך או מן השוליים של הדרך".
משכך, המסקנה הייתה כי "מדובר בסיכון רחוק וככזה מדיניות משפטית ראויה אינה צריכה להשלים עם הכללתו בהגדרה של תאונת דרכים".
לפיכך בסיכומו של דבר נקבע כי המבטחת של הרכב הפוגע היא זו שחבה בפיצוי התובע על נזקיו.
השופטת אמדה את נזקי התובע בסך של כחצי מיליון שקל בגין אובדן השתכרות, הפסדי פנסיה ונזקים אחרים. נקבע כי אליהו תשלם לתובע את נזקיו, בניכוי גמלאות שקיבל מביטוח לאומי (שהכיר בתאונה כתאונת עבודה), ובתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21%.
מאחר שהתביעה נגד איילון נדחתה התובע ואליהו חויבו לשלם לה שכ"ט בסך 5,000 שקל כל אחד.
- ב"כ התובע: עו"ד מיכאל קלדררו
- ב"כ הנתבעת 1: עו"ד אלי כהן
- ב"כ הנתבעת 2: עו"ד עידו אמגור
עו"ד ג'לאל דקואר
עוסק/ת ב-
תביעות ביטוח ונזקי רכוש
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.