ביהמ"ש למשפחה בנצרת קיבל את בקשתן של זוג נשים לקבוע כי גם האם הלא-ביולוגית היא אמה החוקית של בתם, והזכיר שבתקופה האחרונה אימוץ אינו הדרך היחידה להכרה בהורות משפטית.
בנות זוג מתגוררות יחד כ-13 שנה ומנהלות משק בית משותף. בשנת 2012 הן התחתנו בטקס נישואין רפורמי וערכו מסיבה גדולה עם בני משפחה וחברים. מתוך רצון לחזק את תחושת המשפחתיות, הן החליטו על שם משפחה אחד לשתיהן ולילדיהן.
מאחר שבישראל אין להן אפשרות להינשא באופן חוקי, הן חתמו על הסכם חיים משותפים ואישרו אותו בביהמ"ש. בנוסף לכך הן ערכו צוואות הדדיות.
בשנת 2014 אחת מהן ילדה את בתן הראשונה, שנולדה מתרומת זרע אנונימית. שנה וחצי אחרי כן הן קיבלו צו אימוץ שלפיו הבת אומצה על ידי האם השנייה, וזאת לאחר ששירותי הרווחה ערכו תסקיר בעניין המשפחה.
לפני פחות מחצי שנה, בדצמבר 2016, נולדה להן ילדה נוספת, שוב על ידי אותה בת זוג, ומאותה תרומת זרע.
בעקבות זאת השתיים הגישו בקשה בביהמ"ש לענייני משפחה בנצרת בקשה ל"צו הורות פסיקתי" – צו שיקבע כי גם בת הזוג ("המבקשת 2 בהליך") היא אמה של הילדה, וזאת ללא מעורבות ובדיקה נוספת של שירותי הרווחה.
המבקשות טענו כי הכרה במעמדה ההורי של המבקשת 2 תשרת את טובת הילדה בכל המובנים, ואף תיצור "הלימה" בין מציאות חייה, שבה יש לה בפועל שתי אמהות, לבין המצב המשפטית.
השתיים סיפרו שהן היו שותפות מלאות לתהליך של הבאת הילדה לעולם. הן בחרו ומימנו יחד את תרומת הזרע, הלכו לכל הבדיקות, חוו יחד את ההתרגשות מן ההריון והלידה, ומאז מגדלות יחד את התינוקת יחד עם אחותה הבכורה כמובן, והכל בשיתוף ובאחריות מלאה.
לשיטתן, צו הורות הוא הדרך הנכונה לעגן את השותפות שלהן בגידול בתם, כפי שנעשה בשנים האחרונות בצווים רבים במשפחות חד מיניות, וללא מעורבות כלשהי של שירותי הרווחה.
נציג היועמ"ש לממשלה, שנדרש להגיש את עמדתו בתיקים מסוג זה, לא התנגד לבקשה.
בכפוף לטובת הילדה
סגן נשיא ביהמ"ש, השופט אסף זגורי, הסביר כי על פי הדין הישראלי, יחסי הורה-ילד ללא קשר ביולוגי של הורות טבעית, נוצרים באמצעות הליך אימוץ או מכח הליכי פונדקאות.
ואולם, השופט הוסיף כי בשנים האחרונות "התקדמות הפסיקה הובילה כיום את פני הדברים לתובנות, כי בהתקיים נסיבות מסוימות ניתן לקשור קשרי הורות בין הורה לא ביולוגי לבין קטין שהינו ילדו הביולוגי של בן זוגו אף בדרך נוספת, ואימוץ אינו הדרך היחידה שאין בילתה".
השופט הסביר כי בבקשה מסוג זה ההורות נקבעת על סמך מכלול נסיבות ושיקולים של כל משפחה, והכל בכפוף לטובת הילדה – המהווה את העניין העיקרי שבית המשפט בודק.
לגופו של עניין, השופט בחן את המקרה והתרשם מן הצדדים, ובסופו של דבר קיבל את הבקשה כשקבע כי המבקשת 2 היא אמה של הילדה, והוציא צו בהתאם.
למעבר אל פסק הדין
- ב"כ המבקשות: עו"ד שירי רובינס גולן
- ב"כ המשיב (היועמ"ש לממשלה): לא צוין
עו"ד שי גולדנברג
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.