בית המשפט העליון ביטל באחרונה פסק דין של המחוזי בו זכתה האישה בפיצוי של 1.1 מיליון שקל – מחיר דירה חלופית עד סוף ימיה. נקבע שחישוב הפיצוי מנוגד להלכה הפסוקה.
בני הזוג נישאו ב-1984. בשלהי שנות ה-80 עברו הוריו של הבעל לתל אביב והציעו לבנם ולאשתו לבנות דירה בקומת הקרקע של ביתם ולגור בה. בני הזוג נענו להצעה וב-1995 עבור לגור בדירה.
ב-2012 עלו היחסים על שרטון והבעל פתח בהליכי גירושין, אך האישה המשיכה לגור בדירה. זמן קצר לאחר מכן הגישה נגדה אמו של הבעל תביעת סילוק ודרישה לדמי שימוש (אביו נפטר 9 שנים קודם לכן).
בית המשפט למשפחה בתל אביב דחה ב-2014 את התביעות וקבע שהרשות שניתנה לאישה לגור בדירה הייתה בלתי חוזרת והיא אינה ניתנת לביטול. הדרישה לתשלום דמי שימוש נדחתה אף היא והאם חויבה בהוצאות של 50,000 שקל.
האם ערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי אך לאחר מכן הלכה לעולמה ובנה (בעלה של האישה) נכנס בנעליה.
המחוזי נעתר לערעור וקבע שהרשות שניתנה לאישה לגור בדירה הייתה ניתנת לביטול ואכן בוטלה ברגע שהחלו בין הצדדים הליכי גירושין.
עוד נקבע כי פינוי האישה מהדירה יותנה בתשלום פיצוי. נקודת המוצא של השופטים בחישוב הפיצוי הייתה שיש לאפשר לאישה מימון של מקום מגורים חלופי עד אחרית ימיה. בית המשפט העמיד את סכום הפיצויים על 1.1 מיליון שקל וציין כי כל עוד היא לא מקבלת את הפיצוי, היא אינה מחויבת בתשלום דמי שימוש עבור מגוריה בדירה.
הבעל לשעבר, שלא השלים עם התוצאה, הגיש לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור באמצעות עו"ד איתן קוהלי.
הוא הדגיש את השלכות הרוחב של פסיקת המחוזי, כשלדבריו כל מי שמעניק רשות למגורים יהיה חשוף בעקבות הפסיקה לתביעת פיצויים בשווי מימון מגורים לבר-הרשות עד אחרית ימיו, מה שמאיין למעשה את האפשרות לבטל את הרשות.
הבעל גם הלין על כך שבית המשפט המחוזי קבע את שיעור הפיצויים מבלי שהיו בפניו חוות דעת מקצועיות רלוונטיות וללא מנגנון ברור לחישוב.
האישה, שיוצגה על ידי עו"ד יוסי ויצמן, טענה מנגד שאין הצדקה לדון בנושא ב"גלגול שלישי". לטענתה, שאלת תשלום הפיצויים עקב ביטול רשות שימוש במקרקעין הוכרעה בעבר על ידי הפסיקה ואין כאן שאלה חדשה המצדיקה דיון בערעור.
הפיצוי – בהתאם להשקעה
ואולם, השופט נעם סולברג הבהיר שאמנם הפסיקה הכירה בזכותו של בעל רשות שימוש בנכס לפיצוי במקרה שבו בוטלה הרשות, אך חישוב הפיצוי כפוף למתווה שקבעה הפסיקה וצריך להתבסס על מידת ההשקעה שלו בנכס.
לדברי השופט, הפיצוי שפסק בית המשפט המחוזי אינו עולה בקנה אחד עם הלכה פסוקה זו וגם אינו מבוסס על חוות דעת מקצועיות.
בנסיבות אלה ביטל השופט את הכרעת המחוזי והחזיר אליו את הדיון על מנת שיבחן את גובה הפיצוי בהתאם למידת ההשקעה של האישה בדירה והתמורה שלה להשבחת הנכס.
האישה חויבה בהוצאות של 20,000 שקל.
השופטת אסתר חיות וענת ברון הצטרפו לפסק הדין.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.