הלום קרב נלחם על זכויותיו מול משרד הביטחון, וניצח

חוות דעת חדשה שהציג נכה צה"ל שלקה בהלם קרב ובסכיזופרניה הובילה לכך שמשרד הביטחון ביטל לחלוטין את ההכרה בקשר בין מצבו הנפשי לבין פציעתו במלחמת ההתשה. ערעור שהגיש התקבל באחרונה בחלקו הגדול.

לוחם שנפצע ביום האחרון של מלחמת ההתשה בגולן הסורי (סוף מאי 1975), אובחן עם הלם קרב במהלך שהותו בבית ההבראה הצבאי.

כשנה לאחר מכן ועדה רפואית של משרד הביטחון אבחנה שהוא נמצא בתהליך פסיכוטי-סכיזופרני ונקבעה לו נכות של 30% כאשר שני שליש ממצבו הנפשי יוחס לשירות הצבאי – זאת מאחר שלפי שיטתה השירות הצבאי רק החמיר את מצבו הנפשי של הלוחם.

לפני כ-4 שנים העביר האיש לקצין התגמולים במשרד הביטחון חוות דעת חדשה שקובעת כי מצבו הנפשי כולו נובע מהשירות הצבאי. בעקבות זאת, החליט קצין התגמולים לפתוח את התיק מחדש וביקש לשלול לחלוטין קשר סיבתי בין מצבו הנפשי של האיש לבין השירות הצבאי.

בנסיבות אלה הגיש האיש ערעור על החלטת קצין התגמולים באמצעות עו"ד ארז יער. המערער טען כי הלם הקרב נבע אך ורק מהשירות הצבאי וכי הסכיזופרניה פרצה בעקבות הטיפול התרופתי שניתן לו לצורך הטיפול בהפרעת הדחק הפוסט טראומתית. לתביעתו הוא צירף מספר חוות דעת רפואיות שתומכות בטענותיו.

לעומתו, עו"ד עינב גיא הרמן מפרקליטות מחוזי ירושלים טענה כי מאחר שהמערער הציג בפני קצין התגמולים ראיות חדשות ניתן היה לשנות את ההחלטה מ-1975 על סמך חוות דעת רפואית חדשה. חוות הדעת הזו סברה כי ההחלטה הישנה היטיבה עם המערער יתר על המידה, משום שחלף פרק זמן גדול, של יותר מ-3 שבועות, בין מועד הפגיעה לבין פרוץ הלקות הנפשית ולכן לא ניתן לייחס אותה לפגיעה.

טעות שצריך לתקן

אולם חברי הוועדה לפי חוק הנכים היושבת בבית משפט השלום בראשון לציון העדיפו את עמדת המערער.

ראשית, נוצר הרושם כי בהחלטה המקורית של קצין התגמולים מ-1975 נפלה טעות שכן היא נשענה על ההנחה שהמערער סבל מבעיות נפשיות לפני הצבא והן רק החמירו עקב הפגיעה, מה שלא יכול להיות נכון שכן המערער גויס עם פרופיל 97'.

טעות זו, פסק ראש הוועדה, השופט בדימוס יואל צור, מאפשרת לפתוח את ההחלטה מ-1975 ולשנות אותה בהתאם למצב הדברים האמיתי. מהנתונים שהובאו כעת עולה כי הלם הקרב פרץ אצל המערער בפעם הראשונה ישר אחרי הפציעה במלחמת ההתשה. כלומר, הלם הקרב נגרם באופן ישיר מהפגיעה בלוחמה.

מלבד זאת, נקבע כי לפי ההלכה שנקבעה ב-1997 בעניין רוט, גם אם היו למערער סממני חרדה לפני השירות, מאחר שהלקות הנפשית פרצה בפועל בעת השירות ויש לה קשר סיבתי לשירות – יש לראות בה כאילו כולה נגרמה בעטיו (ולא רק הוחמרה).

מכאן עברו חברי הוועדה לדון בטענה לגבי פרוץ הסכיזופרניה. בעניין הזה הם החליטו שלא לפסוק בעצמם אלא להעביר את הנושא לבחינת קצין התגמולים. הסיבה הייתה משפטית בעיקרה, שכן טענת המערער כי הטיפול התרופתי בהלם הקרב הוא שהביא לפרוץ הסכיזופרניה נחשבת לטענת "נכות מוסבת" (נכות שנגרמה עקב נכות שפרצה בשירות הצבאי). טענה זו, שמעולם לא נבחנה על ידי קצין התגמולים, צריכה קודם כל להיבדק מולו לפני שמערערים עליה.

משכך, הערעור התקבל בחלקו. הלם הקרב הוכר כנכות צבאית ואילו את הסכיזופרניה יבדקו מחדש במשרד הביטחון. בהתחשב בתוצאה ובמקרה המורכב הוחלט שלא לחייב שום צד בהוצאות.

• ב"כ המערער: עו"ד ארז יער
• ב"כ המשיב: עו"ד עינב גיא הרמן מפרקליטות מחוז ירושלים

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.