עוזר חשמלאי כבן 30 שנפגע בגבו ב-2012 זכה באחרונה בתביעה שהגיש נגד מעסיקתו לשעבר. השופטת קבעה שהמעסיקה התרשלה כשלא סיפקה לעובדיה אמצעי הרמה ולא הדריכה אותם. לעובד לא יוחס אשם תורם.
בתביעה שהגיש הצעיר לפני כ-4 שנים באמצעות עו"ד אורן גרימברג הוא סיפר שב-2012 עבד כעוזר חשמלאי בחברת "אייזנברג את שין" המבצעת עבודות חשמל שונות.
לדבריו, ביום התאונה בשעות הבוקר נדרש להרים תוף כבד במשקל של כ-250 ק"ג יחד עם 3 עובדים נוספים. התובע הסביר שמדובר בגלגל עץ גדול עליו מלופף כבל נחושת המשמש לעבודות החשמל וכדי למשוך את הכבל צריך להרים את התוף על מתקן שנמצא בגובה של 20-30 ס"מ מהרצפה.
לטענתו, תוך כדי פעולת הרמת התוף הרגיש שגבו נתפס והוא החל לסבול מכאבים עזים. כשחש שאינו יכול יותר פנה למנהל העבודה שהנחה אותו לנוח ובהמשך פנה לקבלת טיפול רפואי. בעקבות האירוע החל לסבול מכאבים בגבו וממגבלות תנועה ולא שב לעבודתו. בהמשך השתלב בעבודה שאינה מצריכה מאמץ פיסי ושכרו צנח משמעותית.
התובע טען שהחברה התרשלה כשלא פיקחה כראוי על עבודתו, לא הדריכה את עובדיה בנושא הרמת משאות כבדים ולא סיפרה להם כלי עזר מתאימים לביצוע בטוח של המשימה.
החברה, שיוצגה על ידי עו"ד א' ירון, הכחישה את גרסת התובע וטענה שבעיות הגב שמהן הוא סובל הן תוצאה של עבודה פיסית לאורך זמן ולא של אירוע פתאומי.
עוד לדבריה, גם אם תתקבל גרסת התובע הוא האחראי הבלעדי לתאונה ולכל הפחות יש לייחס לו אשם תורם בשיעור 70%.
התובע השיב שאין כל הצדקה לייחס לו אשם תורם שכן הוא פעל בהתאם לצורת העבודה שהייתה נהוגה בחברה ועשה את המוטל עליו בחריצות, מבלי להתלונן ומתוך מחויבותו למקום עבודתו והחשש לאבדו.
לא סיכון סביר
ואכן, השופטת עינת אבמן-מולר מבית משפט השלום בירושלים קיבלה את גרסת התובע במלואה וציינה שעדותו הייתה אמינה ועלתה בקנה אחד עם התיעוד הרפואי ועדויותיהם של עובדים אחרים שנכחו באירוע.
השופטת הזכירה שעל פי הפסיקה "על מעביד לנקוט בכל האמצעים הסבירים כדי לוודא שעובדיו יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימאליים".השופטת דחתה בכך את טענת האשם התורם של החברה.
לדבריה, מהראיות עלה שהרמת תופי חשמל במשקלים שונים על גבי סטנדים הייתה פעולה שגרתית שביצעו עובדי החברה אך למרות זאת לא היו במקום אמצעי הרמה מכניים בהם ניתן היה להשתמש להרמת תופים כבדים במיוחד.
"אין ספק שהרמת תוך במשקל המתואר, אף אם נעשית על ידי ארבעה עובדים, חורגת מהסיכונים הרגילים והסבירים המצויים במקום העבודה ומטילה על המעביד חובה לנקוט באמצעי זהירות" כתבה השופטת והוסיפה שהיה על החברה להדריך את העובד, לספק לו אמצעי עזר ולפקח עליו באופן שיבטיח שהרמת המשא לא תסב לו פגיעה. במקום זאת, ניכר שההתמודדות עם הרמת התופים הושארה לשיקול דעת העובדים, כתבה.
באשר לנזק, השופטת קבעה שהתובע נותר עם נכות צמיתה של כ-12% ומאחר שהתובע עסק לפני האירוע בעיקר בעבודות פיזיות, הפגיעה הפחיתה משמעותית את כושר השתכרותו.
בסך הכל נפסק לתובע פיצוי של 323,000 שקל על כאב וסבל, עזרת הזולת והפסדי שכר. ממנו יש לנכות תגמולי מל"ל שהתובע כבר קיבל. בנוסף חויבה הנתבעת בהוצאות ושכ"ט עו"ד של 50,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.