מאבטח בית החולים "המשפחה הקדושה" שבנצרת היכה עיוור בעל תו נכה שביקש להחנות את רכבו במקום שאינו מותר לחניה. התכחשות המאבטח והמעסיקה שלו לאירוע לא התקבלה בברכה בבית המשפט.
בית משפט השלום בנצרת פסק לבעל מוגבלות שהותקף ונפגע בעינו בחניון בית החולים "המשפחה הקדושה" שבעיר פיצוי על כאב וסבל, הוצאות רפואיות ועזרת הזולת. סגן הנשיא, השופט יוסף סוהיל קבע כי הוכח בפניו שמאבטח החניון ביצע את התקיפה וכי חברת האבטחה שהעסיקה אותו תישא יחד עמו בפיצוי.
התקרית האלימה אירעה באוקטובר 2011, בעת שהתובע – עיוור בעל תו נכה – ליווה את אישתו לבדיקה רפואית. לדבריו, מאחר שחניית הנכים הייתה מלאה, אישתו העמידה את רכבם בסמוך לדלת צדדית בקרבת חדר המיון מבלי להפריע לתנועת הרכבים, אך אז ניגש אליהם המאבטח ודרש בתקיפות שיחנו את הרכב בחניון התחתון.
בקשתם לאפשר להם את החנייה לזמן קצר בלבד וניסיונותיהם להסביר כי חנייה רחוקה תקשה עליהם מאוד בשל נכותו של התובע – נפלו על אזניים ערלות, ולפי גרסתו, לאחר שאישתו נכנסה לרכב על מנת להזיזו, המאבטח נתן לו מכת אגרוף בעינו הימנית. כתוצאה מעוצמת המכה, הוא נפל ארצה ובעת שקיבל טיפול רפואי התברר שנגרם לו דימום בעינו.
התובע התלונן למשטרה שהחליטה שלא להעמיד את המאבטח לדין מחוסר ראיות. אלא שהתובע לא ויתר והגיש כנגד המאבטח תביעת נזיקין לפיצוי כספי על נזקי התקיפה. לתביעה הוא צירף את החברה שהעסיקה את המאבטח "כנפי עטלף" ואת בית החולים.
בתגובה, המאבטח ומעסיקתו הכחישו שהתובע הותקף. לשיטתם, הוא "המציא" את התקרית כדי להעניש את המאבטח על כך שלא איפשר לו לחנות במקום שרצה. לחיזוק דבריהם הם הצביעו על כך שהמשטרה סגרה את תיק החקירה.
בית החולים טען להגנתו כי אינו אחראי לפצות את התובע והפנה להסכם ההתקשרות שחתם עם חברת האבטחה, לפיו היא אחראית לכסות כל נזק שייגרם כתוצאה משירותי האבטחה.
חוסר רגישות
בפסק הדין שניתן בשבוע שעבר, השופט סוהיל קיבל את התביעה כנגד המאבטח ומעסיקתו לאחר שהתרשם כי המאבטח תקף את התובע.
השופט הסביר כי רף ההוכחה בדיני נזיקין נמוך יותר מבדין הפלילי, ודי בראיות שהוצגו בפניו כדי לתמוך בגרסת התובע, שלטעמו הייתה הגיונית ותאמה את הדברים שאמר לרופאיו ואת התלונה שהגיש במשטרה.
לעומת זאת, השופט ציין כי הגרסה שהמאבטח מסר לשוטרים לא תאמה לעדותו בבית המשפט, ואף כללה אמירות חסרות רגישות כלפי התובע.
בהמשך, השופט סוהיל קבע כי חברת האבטחה נושאת ב"אחריות שילוחית" למעשי המאבטח (כמי ששלחה אותו לעבוד מטעמה). השופט הסביר כי בהתאם לפסיקה הקיימת, גם אם המאבטח פעל בניגוד להנחיות המעסיקה – הדבר לא שולל ממנה את אחריותה למקרה. בתוך כך, נקבע כי בית החולים אינו אחראי לנזקי התובע, בהתאם להסכם עם החברה.
לאחר מכן, השופט ניתח את הנזקים השונים שנגרמו לתובע ובסופו של דבר חייב את המאבטח ומעסיקתו לשלם לו 17 אלף שקל בגין הכאב והסבל שנגרמו לו, עזרת הזולת והוצאותיו הרפואיות. כמו כן, הם חויבו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 שקלים.
עו"ד טל לביא
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.