ידוע שקורבנות עבירות מין מתקשות לחשוף את שעבר עליהן, ולעיתים לוקח להן שנים להיפתח. כיום הנושא מקבל במה תקשורתית, אבל החוק עדיין לא נותן פיתרון לנשים שרק עכשיו הצליחו לחשוף את סיפורן (אמיתי או לא).
בפסק דין חלקי שניתן לאחרונה בימ"ש השלום בחיפה דחה (ברובה) תביעה לפיצויים של מיליון שקל שהגישה אישה נגד אחיין של בעלה בין היתר בטענה שביצע בה מעשי אינוס במשך תקופה ארוכה. השופט אמיר סלאמה קבע כי מרב סעיפי התביעה התיישנו וכי החריג לתקופות ההתיישנות בעבירות מין אינו חל על המקרה של התובעת.
בתביעה נטען כי הפרשה החלה בשנת 2003, כאשר האחיין הסתנן לביתה של התובעת וביצע בה אונס. כמו כן, תוארו מקרים נוספים של עבירות מין שביצע בה לכאורה ככל הנראה עד שנת 2005 אם כי לגבי חלקם לא צוין תאריך מדויק.
התובעת טענה כי בשנת 2010, אחרי הפוגה של 5 שנים, הנתבע שוב תקף אותה מינית, ורק אז היא אזרה אומץ ושיתפה קרובי משפחה במעלליו. כשנה לאחר מכן היא החליטה להתלונן במשטרה.
הנתבע מצדו הכחיש את טענות התובעת, וטען שיחסי המין קוימו בהסכמה, ושטענותיה באו לעולם מתוך בצע כסף ורצון להשחיר את דמותו. הוא הפנה, בין היתר, לכך שהתיק שנפתח נגדו במשטרה נסגר מחוסר אשמה.
כמו כן, הוא טען שיש לדחות את התביעה מחמת התיישנות, שכן עילות התביעה התגבשו לכל המאוחר ב-2005, ולפיכך התיישנו במועד הגשת התביעה (ינואר 2017).
בתוך כך הנתבע הגיש תביעה משלו, בה ביקש לחייב את התובעת ב-700 אלף שקל פיצויי לשון הרע בגין פרסומים שונים משנת 2014 ברשתות חברתיות, בהם תיארה אותו כאנס ו"מפלצת".
בתגובה לטענת ההתיישנות, טענתה העיקרית של התובעת הייתה שהתיישנות "מושהית כנגד מי שאין בכוחו לפעול". היא טענה שקורבנות תקיפה מינית מצויים במלכוד מובנה, הכרוך בחשש, שיתוק ופחד מפני חשיפה, ולכן לא יכלה להגיש את התביעה קודם לכן.
אין בסיס חוקי
אלא שהשופט אמיר סלאמה הכריע לטובת הנתבע, ודחה את התביעה, למעט התקיפה הנטענת מ-2010. השופט הבהיר שאין מחלוקת כי כל סעיפי התביעה, למעט אירוע זה, 2010) התיישנו, שכן הם התרחשו יותר מ-7 שנים לפני הגשת התביעה.
ניכר היה שהשופט ניסה "לחפש" סעיף בחוק ההתיישנות שיושיע את התובעת אך לא היה כזה בנמצא.
בהקשר זה השופט הבהיר בין היתר שישנם מקרים שלפי החוק "עוצרים" את ספירת ההתיישנות, גם בנוגע לתביעות בגין תקיפה מינית, שלפי החוק ההתיישנות נספרת רק מהגיע לנפגע 28 שנה. אלא שהשופט הבהיר כי סעיפים אלה אינם מתאימים למקרה של התובעת.
כלומר לפי השופט, הקושי שעליו מדברת התובעת לא הוכר על ידי המחוקק כעילה עצמאית ומספקת להגנה מפני התיישנות. "היה על התובעת 'לתרגם' את הקושי המובנה לו היא טוענת 'לשפה' המוכרת ע"י חוק ההתיישנות, אך זאת היא לא עשתה", כתב.
בהמשך השופט דחה טענה נוספת של התובעת, ולפיה טענותיה נגד הנתבע ממילא יתבררו במסגרת התביעה שהגיש נגדה, שהרי היא תטען ל"אמת בפרסום". אך השופט הסביר שמי שתביעתו נדחית מחמת התיישנות, לא יכול "להיבנות" מכך שהנתבע בחר להגיש תביעה נגדית שמעוררת מחלוקות דומות.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד יצחק בן-חיים
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.