הגרושה טענה כי צוואת בעלה המנוח לטובת אחותו לא חלה על דירת המגורים שלהם. השופטת ביקשה ממנה להפסיק להטריד את בית המשפט בהליכי סרק
בית המשפט למשפחה בראשון לציון דחה לאחרונה תביעה שהגישה אישה כשני עשורים אחרי גירושיה מבעלה, להעברת מלוא הזכויות בדירתם אליה. מספר שנים לאחר הגירושים נפטר הבעל וחלקו בדירה הועבר לאחותו כיורשתו היחידה, כך שהתביעה נוהלה נגדה. השופטת מירה רום פלאי הבהירה לתובעת שאין ביכולתה לתקוף החלטות שיפוטיות שכבר עיגנו את זכויות הנתבעת בדירה. לפיכך היא הורתה על דחיית התביעה מחמת מעשה בית דין.
ביולי 2001 חתמו התובעת ובעלה על הסכם גירושים שקבע כי דירתם תימכר למרבה במחיר ותמורתה תחולק ביניהם שווה בשווה. במסגרת ההסכם ניתנה לתובעת זכות ראשונים לרכוש את חלקו של בעלה בדירה, אם תחפוץ בכך. אלא שבפועל במהלך השנים לא נעשה דבר והדירה נותרה על שם שניהם.
באוקטובר 2007 ערך הגרוש – על רקע ניתוק קשר מילדיו ששינו את שם משפחתם – צוואה בה ציווה את כל רכושו, נכסיו, זכויותיו וכספו לאחותו, היא הנתבעת. כשנתיים לאחר מכן הוא הלך לעולמו. בעקבות מותו הגישה האחות בקשה לקיום הצוואה, אליה צורפה התנגדות הגרושה וילדיה. בסופו של יום ההתנגדות נדחתה והצוואה קוימה. בהמשך זכתה האחות בתביעה שהגישה נגד הגרושה וילדיה, לקבלת דמי שימוש עבור החלק שלה בדירה (50%).
אלא שגרושת המנוח לא הרפתה והגישה באוקטובר 2020 תביעה נוספת לבית המשפט, בה טענה כי היא ובעלה הסכימו לפני מותו שהדירה תועבר אליה במלואה, ובתמורה היא תוותר על דרישות כספיות ממנו. בנסיבות אלה, טענה, הדירה אינה חלק מהעיזבון והצוואה לא חלה עליה.
אחות המנוח, מנגד, ביקשה לכבד את ההכרעות השיפוטיות שהתקבלו ביחס לזכויותיה בדירה.
שקטו על השמרים
השופטת רום פלאי קבעה שעל תביעת הגרושה חל השתק שיפוטי המונע ממנה לטעון לבעלות על מלוא הדירה. היא הסבירה שמאז 2011 מנסה התובעת להתנגד לבעלות אחות המנוח על חצי מהדירה, אך נכשלה שוב ושוב. כך קרה בהתנגדותה לצוואה שנדחתה, וכך גם היה בתביעה שהתקבלה נגדה בגין דמי השימוש.
ביחס לתביעת דמי השימוש הבהירה השופטת שבפסק הדין נקבע מפורשות שאחות המנוח היא בעלים של מחצית מהדירה, כך שאין יסוד לטענת הגרושה שהדבר פתוח לפרשנות, ויש לדחות את נסיונה למחזר כעת את טענותיה בעניין.
השופטת הדגישה שבאותו פסק דין נדחתה גרסת התובעת בדבר ההסכמה עם המנוח להעברת חלקו בדירה אליה ונכתב כי "דווקא משום שהנתבעים ידעו על תוכן הסכם הגירושים, אם היתה הסכמה בעל פה אחרת, כפי טענתם, חזקה עליהם שהיו פועלים ללא לאות להעביר את זכויות המנוח על שם הנתבעת. משנמנעו מלפעול להעברת הזכויות, הדבר מדבר בעד עצמו".
עוד נכתב כי התובעת ובעלה לא רק שלא פעלו להעברת הזכויות, אלא פשוט "שקטו על שמריהם" ולא עשו דבר.
לדברי השופטת, קביעות אלו מהוות מעשה בית דין סופי ומוחלט, ומונעות מהתובעת לשוב ולהעלות טענות ממוחזרות בנוגע לזכויות בדירה.
"לא היה כל מקום להגשת הליך זה וטוב תעשה התובעת אם תחדל מהגשת הליכים משפטיים ותשקיע מרצה בשיקום אישי ומשפחתי", סיכמה השופטת, וחייבה את הגרושה לשלם לאחות המנוח הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד אחיקם גריידי
- ב"כ הנתבעת: עו"ד צבי שטיין
עו"ד אלינור ליבוביץ'
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.