שכנתו, שהייתה מקורבת לאישתו כשהשניים היו בהליכי גירושין, הפיצה מייל לתושבי היישוב בו הם מתגוררים במסגרתו הוא הוצג כסרבן גט ואף ניסתה לפגוע בעסקו. האיש תבע פיצויים, וזכה בגדול.
בעל פיצרייה נאלץ לעזוב את היישוב בו התגורר ולהקים את עסקו במקום אחר לאחר ששכנתו הפיצה כגדו פרסומים מכפישים וקראה ללקוחותיו שלא לקנות אצלו, בזמן שהיה בהליכי גירושין מול חברתה.
לדבריו, שכנתו הפיצה עלונים ושלחה מיילים לתושבי היישוב בהם הוא הוצג כסרבן גט ואם לא די בכך, היא התייצבה עם מגשי פיצה בכניסה לפיצרייה שלו – שבאותם הימים הייתה היחידה ביישוב – קראה ללקוחותיו שלא לקנות אצלו והציעה להם לאכול מהמגשים שבידה.
במאי 2015 בעל הפיצרייה הגיש לבית משפט השלום בפתח תקווה תביעת לשון הרע כנגד השכנה.
בתביעתו הבהיר שכלל לא סירב להתגרש מאשתו אלא להיפך – הוא יזם את הליך הגירושין בזמן שאשתו הייתה מעוניינת בשלום בית. עוד נטען כי כתוצאה ממעשי הנתבעת הוא הוחרם על ידי תושבי היישוב ולכן נאלץ למכור את הפיצרייה ולעזוב למקום אחר כאמור.
לשיטת התובע, הנתבעת פעלה מבלי שביררה את העובדות לעומק, מתוך כוונה ברורה לפגוע בשמו הטוב, והציגה אותו כסרבן גט המתעלל באשתו. בנוסף הוא טען כי מעשיה פגעו בפרטיותו וגרמו לירידה בהכנסותיו, ולכן ביקש לחייב את התובעת לשלם לו פיצוי כפול.
בהנתבעת הכחישה שהפיצה עלונים ביישוב והגיעה לעסקו של התובע, וטענה כי היא רק שלחה הודעת מייל. לדבריה, הפצת המייל אינה בגדר לשון הרע משום שנשלחה בתמימות ומתוך "אזרחות טובה" וכוונה לסייע לחברה "במצוקה" שהוחזקה כ"בת ערובה" על ידי התובע.
כמו כן, היא טענה כי מעולם לא כינתה את התובע "סרבן גט" אלא לכל היותר אמרה שהוא מסרב לתת גט לאישתו ולשיטתה, הדברים אינם דומים.
משחק מילים
לאחר שבחן את העדויות, השופט אריאל ברגנר קבע כי הנתבעת שלחה מייל לתושבי היישוב ופעמיים עמדה בפתח הפיצרייה של התובע עם מגשי פיצה תוך שהיא מנסה לשכנע את לקוחותיו שלא לקנות אצלו. לעומת זאת, השופט התרשם כי היא אינה אחראית להפצת העלונים.
בהמשך, השופט דחה את טענת הנתבעת לפיה מעולם לא כינתה את התובע "סרבן גט" וקבע כי הצגתו כמי שמסרב לתת גט לאישתו זהה למונח האמור, וציין כי "כל ניסיון לפרשנות אחרת הינו משחק מילים שאין לקבלו".
לאחר שנקבע כי המעשים נחשבים ללשון הרע ופגיעה בפרטיות התובע, השופט ציין כי לא עומדות לנתבעת טענות ההגנה הקבועות בחוק, מאחר שפרסמה דברים שגויים שלא היה בהם עניין ציבורי, ומעשיה לא נעשו מתוך תמימות או "אזרחות טובה".
בהקשר זה השופט ברגנר ציין כי בעל ייחשב כסרבן גט רק לאחר שסירב למלא אחר הוראות פסק דין המורה לו להתגרש. מאחר שמעשי הנתבעת בוצעו לפני שניתן פסק דין בהליך הגירושין – שממילא נדון בדלתיים סגורות, והתובע מילא אחר הוראותיו – לא היה מקום להציגו כסרבן.
בסופו של דבר, לנוכח חומרת מעשיה, הנתבעת חויבה לשלם לתובע פיצוי כפול – גם בגין לשון הרע וגם על פגיעה בפרטיות – ובסך הכל 300 אלף שקל, בנוסף להוצאות משפט בסך 35 אלף שקל.
- שמות באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד גיא אבידן עוסק בלשון הרע
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.