בית המשפט קיבל את גרסת ההורים, בעלי המשק, לפיה בתם ובעלה מונו ב-1987 רק לצורך בניית ביתם, בעוד שכוונתם האמיתית הייתה למנות את בנם כבן ממשיך
קיבלו אצבע ודרשו את כל היד: אישה ובעלה שמונו בשנות השמונים כבנים ממשיכים לצורך בניית ביתם במשק הורי האישה, סירבו לשתף פעולה עם העברת הזכות לידי הבן, אחרי שהוסרה המניעות למנותו כבן ממשיך. בפסק דין שפורסם לאחרונה הורתה סגנית הנשיא אורלי שמאי-כתב מבית המשפט למשפחה בירושלים על אכיפת רצון ההורים.
התובעים הם בעלי משק ובנם. הנתבעים הם בתם ובעלה, אשר מונו ב-1987 כ'בנים ממשיכים' במשק. לטענת ההורים, המינוי נעשה רק על מנת לאפשר לבתם ולחתנם, שנישאו ב-1984, להקים את ביתם במשק. לגרסת ההורים, רצונם מאז ומתמיד היה למנות את בנם כבן ממשיך במשק, כפי שאף כתבו בצוואות שלהם, אלא שהיותו חבר קיבוץ באותה תקופה סיכל זאת.
בתביעה שהגישו ההורים ובנם לבית המשפט נטען שכיום – לאחר גירושי הבן ומעברו לגור בנחלה – הוסרה המניעות לרשום אותו כבן ממשיך, אלא שהבת ובעלה מסרבים לשתף פעולה עם תהליך העברת הזכויות ומכאן הצורך במעורבות של בית המשפט.
מנגד טענו הבת ובעלה שמינויים כבנים ממשיכים ב-1987 היה בגדר התחייבות בלתי חוזרת מצד ההורים, שאין מקום לבטלה. לגרסתם הייתה אמנם כוונה מצד ההורים למנות את בנם כבן ממשיך, אלא שנוכח היותו חבר קיבוץ הוחלט סופית שהם יהיו אלה אשר יסעדו אותם בזקנתם ויקבלו את המשק לאחר מותם.
קיבלו פיקדון שעליהם להחזיר
אבל השופטת שמאי-כתב דחתה את גרסת הבת ובעלה. היא ציינה שלאורך השנים נחתמו מספר הסכמים בין הצדדים, המלמדים על כוונת ההורים למנות דווקא את בנם כבן ממשיך, כאשר מינוי הנתבעים ככאלה נעשה זמנית ולצורך בניית ביתם בלבד.
כך למשל, בהסכם משנת 2004 נכתב ש"מוסכם בין כל הצדדים כי אם הבן יתגרש מאשתו, יעזוב את הקיבוץ ויעבור לגור במושב – יחתמו הבת ובעלה על כתב ויתור לטובת הבן על זכויותיהם כבנים ממשיכים במשק".
עוד ציינה השופטת כי מעיון בצוואות ההורים עולה מפורשות שכל אחד מהם מעוניין כי בנם יהיה הבן הממשיך ויירש את הזכויות בנחלה. מסקנתה, אם כן, הייתה שכוונת הצדדים האמיתית הייתה להעניק לנתבעים את המשק בנאמנות וכפיקדון בלבד עבור הבן, לצורך מינויו כבן ממשיך לעתיד לבוא, לכשתוסר המניעות, כפי שאכן קרה.
"הנה כי כן, צירוף כל המקובץ לעיל מובילני לכדי מסקנה ברורה שלא מותירה מקום לספקות, כי ההסכמות שבין הצדדים והכוונה המשותפת של הצדדים, לאורך כל השנים, היו כי לאחר פטירתם של ההורים, הזכויות שהיו שייכות להורים תהיינה שייכות לבן ואילו זכויות הנתבעים מצומצמות לבית אותו בנו בנחלה, וזאת בלבד", סיכמה השופטת.
בנסיבות אלה היא הורתה על אכיפת ההסכם משנת 2004, באופן המבטל את רישום הנתבעים כבנים ממשיכים לטובת הבן – 36 שנה אחרי שנרשמו כך. על מנת שלא להעצים את הסכסוך בין הצדדים, השופטת לא פסקה הוצאות.
- ב"כ התובעים: עו"ד אופיר עוזרי
- ב"כ הנתבעים: עו"ד אבשלום סריאל
עו"ד אורלי קורוליה חגאג עוסק/ת בנחלות ומשקים במושבים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
עו"ד אורלי קורוליה חגאג
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.