האב טען כי בניו השתלטו על חווה שהקים בשנות ה-60 שלא כדין. בית המשפט לא קיבל זאת ופסק כי החווה שייכת לכולם אך לא קבע את היקף הזכויות של כל אחד. כך בני המשפחה מצאו עצמם בסבב נוסף של הליכים משפטיים.
בית משפט למשפחה בקריית גת לאחרונה שם סוף לסכסוך ארוך שנים שהתגלע בין אב קשיש (93) לבין שלושה מבין שבעת ילדיו על חוות מרעה שהקים וניהל במשך 45 שנים. האב טען כי החווה שייכת רק לו ואילו הילדים טענו כי לכל היותר מגיעים לו 10%. לאחר שבית המשפט הכריע בהליך קודם כי כולם שותפים נאלצה השופטת פאני גילת כהן לקבוע את אחוזי הבעלות של כל אחד מהם.
האב הפעיל את החווה ששימשה כמרעה לחיות צאן החל משנות ה-60. לפי המתואר בפסק הדין, ב-1990 הוא העביר לאחד מבניו את מלוא זכויותיו בחווה ללא תמורה. בהמשך הצטרפו גם שני בנים נוספים שלו לניהול החווה ולהסכם שהאב חתם בזמנו מול רשות מקרקעי ישראל (בעלת הקרקע).
בשלב כלשהו פרץ בין האב לבין שלושת בניו סכסוך בעניין הזכויות בחווה וניהולה, שבגינו הם התנצחו בבית המשפט למשפחה במשך 7 שנים (2006-2013).
בסופו של דבר, בית המשפט ביטל את העברת הזכויות המוחלטת מהאב לבנו וקבע כי שלושת הבנים ואביהם יחלקו בזכויות הבעלות בחווה אם כי לא נקבע מהו היקף הזכויות של כל אחד מהם.
לאור האמור, ביוני 2014 האב ביקש שבית המשפט יצהיר כי הוא הבעלים של זכויות הרוב בחווה.
האב טען בין השאר כי במשך שנים בניו מידרו אותו לחלוטין בפעילותו בחווה שהקיים בזיעת אפו והפכה בזכותו לעסק מניב רווחים.
מנגד, הבנים טענו כי האב לא השקיע דבר בחווה וכי הוא זכאי לכל היותר ל-10% מהזכויות ולחלק יחסי מרווחיה.
חלוקת הזכויות
כדי להכריע בסוגיה, השופטת גילת-כהן עיינה בין היתר בטיוטת הסכם שהאב והבנים הכינו בעבר בניסיון לפתור את המחלוקות ביניהם אך בסופו של דבר לא חתמו עליו. השופטת קבעה כי למרות העובדה שלא נחתם ניתן ללמוד ממנו על כוונת הצדדים ומה הם חשבו לגבי חלוקת הזכויות.
בטיוטה זו נכתב כי האב יחלוק בהכנסות החווה עם שניים מבניו בעוד שהבן השלישי הושמט ממנה. אלא שלנוכח פסיקת בית המשפט היא לא יכולה הייתה להדיר אותו מהזכויות.
משכך, היא קבעה כי הבן השלישי (שהושמט מההסכם) יזכה ב-10% בלבד מהזכויות בחווה משום שלא הוכח שהוא באמת נוטל חלק פעיל בניהולה.
האב – שהיה הדמות הדומינטטית בחווה לאורך שנים – יזכה ב-30% וכך גם שני הבנים הנוספים – שסייעו לו בפועל בניהול. בנסיבות הסכסוך ומאחר שהאב ובניו יצטרכו לנהל את החווה יחדיו – בשיתוף פעולה – השופטת החליטה שלא תחייב אף אחד בהוצאות.
עו"ד שמואל גרוס
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.