התינוקת נהרגה כאשר אביה נהג ברכב ללא ביטוח, ולאחר מכן נתבע על ידי "קרנית". השופט: "דיני הירושה לא נועדו להכשיר פעולות משפטיות פסולות ובכלל זה פעולות שנעשו מתוך כוונת מרמה, הברחת נכסים מנושים".
סגן נשיאת בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, השופט אלון גביזון, קיבל את בקשתה של "קרנית" (הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים) לביטול הסתלקותו של אב מעיזבון בתו התינוקת שנהרגה בתאונת דרכים, כאשר אביה נהג ברכב ללא ביטוח חובה בתוקף, ולאחר מכן הסתלק מעיזבון הבת המנוחה לטובת אשתו.
התינוקת נהרגה בתאונה ברכב של אביה, שנהג ללא ביטוח חובה. בגין התאונה הוגש נגדו כתב אישום ורישיונו נשלל לעשר שנים. חודשים ספורים לאחר התאונה, קרנית הגישה נגדו תביעה נזיקית. סמוך לאחר מכן האב הגיש לרשם לענייני ירושה את הסתלקותו מן הירושה לטובת אשתו.
ב-2017 הרשם נתן צו ירושה שלפיו אמה היא היורשת הבלעדית של עיזבונה. בהמשך לכך קרנית הגישה בקשה לביטול או תיקון של צו הירושה, והעניין הובא לפתחו של בית המשפט.
טענתה המרכזית של קרנית היתה כי האב הסתלק מהעיזבון בחוסר תום ומסיבה פסולה – על מנת למנוע ממנה את האפשרות לגבות שיפוי והחזר מחלקו בעיזבון המנוחה. לשיטתה של קרנית, נסיבות הסתלקותו של האב מעיזבון בתו המנוחה מובילות למסקנה היחידה האפשרית כי האב ביקש לאפשר לאשתו לקבל את הכסף "בדלת האחורית" – אותו קרנית לא היתה משלמת לו אלמלא לא היה מסתלק.
מנגד, טענת ההורים שנטענה על ידי בא כחם, היתה כי אין קשר בין הדברים, וכי הסתלקותו של האב נובעת מכוח מנהג שקיים בשבטים בדואיים מסוימים, בתום לב ומטעם של מצפון דת ונוהג, וקרנית לא הצליחה להוכיח אחרת.
עוד נטען בין היתר כי טרם נפסק שהאב צריך לשפות את קרנית בגין התאונה.
לא התייצב לדיונים
"דיני הירושה לא נועדו להכשיר פעולות משפטיות פסולות ובכלל זה פעולות שנעשו מתוך כוונת מרמה, הברחת נכסים מנושים, חוסר תום לב ועוד", כתב השופט גביזון.
לאחר שניתח את טיעוני הצדדים, השופט גביזון קיבל את טענת קרנית, שלפיה אמנם חוק הירושה מכיר בזכותו של אדם להסתלק מעיזבון מבלי לציין את הסיבה לכך בפני הרשם לענייני ירושה, אולם הפעולה המשפטית של הסתלקות מעיזבון כפופה לעיקרון תום הלב, המעוגן בחוק החוזים.
בעניין זה השופט הסביר שהסתלקות פוגעת בצד שלישי אינה תמיד מלמדת על חוסר תום לב, והשאלה היא האם עומד מאחורי ההסתלקות מניע פסול, למשל סיכול זכותו של נושה. "המבחן לבחינת פסלות ההסתלקות אינו מבחן התוצאה בלבד אלא גם מבחן המניע והכוונה"" כתב.
לגופו של עניין, השופט סבר כי לאור העובדות – היותו של האב יורש בתו על פי דין, הסתלקותו ללא הסבר סמוך לאחר התביעה שהוגשה נגדו – נטל ההוכחה "התהפך", ועל האב לפחות לספק הסבר וטעם להסתלקותו.
הסבר כזה לא סופק, שכן האב לא הגיש תצהיר כלשהו ולא התייצב לדיונים בבית המשפט, והשופט הבהיר כי גם הטענה בדבר מנהג בדואי, דת ומצפון, נותרה גרסה של ב"כ האב בלבד, ולא של האב עצמו, מה גם שאותו מנהג כביכול לא נתמך בראייה כלשהי.
בסיכומו של דבר, השופט הורה על ביטול הסתלקותו של האב מעיזבון בתו המנוחה, כך שיורשי התינוקת המנוחה הם שני הוריה, בחלקים שווים.
- ב"כ המבקשת: עו"ד בלגה
- ב"כ המשיבים 1-2: עו"ד אסל ובר-לביא
עו"ד יצחק בורובסקי
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.