בניית בית בבני עטרות הופסקה ב-1999 לאחר שלא התקבל היתר בנייה. באחרונה חויבו האדריכלים שתכננו את הבית לפצות את בעל הקרקע על עלויות הכשרת המבנה.
בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת בעל מגרש בבני עטרות ביקש לבנות בו את ביתו ושכר לצורך כך אדריכל ומהנדס.
אף שהאיש רצה לבנות בית דו קומתי עם גג רעפים, המתכננים הגישו לאישור הוועדה המקומית בקשה להיתר בנייה של בית חד-קומתי במטרה לזרז הליכים ולהגיש לאחר מכן תכנית שינויים.
בשלהי 1998 נוצקו יסודות הבית לפי התכנית המורחבת אך רק 9 חודשים לאחר מכן הגישו המתכננים בקשת היתר לקומה שנייה. הוועדה המקומית דחתה את הבקשה אף שהתאימה לתב"ע מאחר ששטחו הכולל של הבית כפי שהופיע בתכנית השנייה היה גבוה משמעותית מזה שאושר על ידה בתכנית הראשונה.
באוגוסט 1999 הוציאה הוועדה צו הפסקת עבודה ומאז שלד הבית עומד בשיממונו.
תביעה שהגיש בעל הקרקע נגד המתכננים נדחתה ב-2012 לאחר שבית משפט השלום בתל אביב הטיל עליו את מלוא האשמה.
אך בית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה וקבע שהמתכננים התרשלו כשטעו בחישוב השטח ונתנו אישור לבנות את השלד מבלי להמתין להיתר. על בעל הקרקע הוטל אשם תורם של 25%. שופטי המחוזי החזירו את התיק לבית משפט השלום לקביעת הנזק.
במרץ 2016 קבע בית משפט השלום בתל אביב שעל המתכננים לפצות את בעל הקרקע ב-560,000 שקל הכוללים את "עלויות הכשרת המבנה" מול רשות מקרקעי ישראל והוועדה המקומית וכן פיצוי על אובדן דמי שכירות לשנתיים.
שני הצדדים ערערו על התוצאה. בעל הקרקע טען שבית המשפט לא הביא בחשבון את העובדה שנבנה בבית ממ"ד שלא לפי תקנות פיקוד העורף. לדבריו, בנסיבות אלה צריך היה לפסוק לו פיצוי לפי שווי של הריסת המבנה ובנייתו מחדש. הוא הוסיף שההחלטה להגביל את הפיצוי על אובדן דמי השכירות אבסורדית שכן במשך 17.5 השנים האחרונות הוא גר עם משפחתו בקראוון צר ומשלם משכנתא.
המתכננים טענו מנגד שהיה צריך לחשב את הנזק לפי עלויות התאמת המבנה לתכנית המקורית המאושרת כך שמבחוץ הבית ייראה ככזה שיש לו גג רעפים אך בפועל יהיה מדובר במרפסת או פרגולה ששטחם לא יובא בחשבון.
ניסה למצוא פתרונות
השופטת יהודית שבח מבית המשפט המחוזי בתל אביב קיבלה חלקית את טענות בעל הקרקע. היא קבעה שהחלופה של הכשרת המבנה היא הטובה ביותר בנסיבות שכן הצעת המתכננים תותיר את האיש עם בית "משונה".
לדבריה, אמנם הממ"ד הקיים לא מתאים לתקנות אך אין זה אומר בהכרח שצריך להרוס את כל הבית וניתן לתקנו. עם זאת, הבעלים זכאי לדבריה לפיצוי על ההוצאות שיידרשו לכך.
השופטת גם הכפילה את הפיצוי על אבדן שכר דירה מאחר שלדבריה לא ניתן לזקוף לחובת המערער את מלוא האשם על כך שבמשך שנים הבנייה לא הסתיימה, שכן הוא ניסה למצוא פתרונות לבעיית ההיתר וניהל התדיינויות משפטיות מוצדקות.
בסיכומו של דבר פסקה השופטת לטובת המערער 35,000 שקל עבור הממ"ד ו-135,000 שקל על אובדן שכר דירה בנוסף לסכומים שקיבל בבית משפט השלום, כך שבסך הכל האדריכלים ישלמו לאיש 740,000 שקל. השופטים שאול שוחט ויונה אטדגי הצטרפו לפסק הדין.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב"כ המערער: לא צוין
- ב"כ המשיבים: עו"ד רינה אגולסקי, עו"ד שיר ארבל
עו"ד ערי גץ
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.