ביהמ"שׁ אישר צוואה בעל-פה: גרושת המנוח תירש את כל עזבונו

בניגוד לעמדת האפוטרופוס הכללי, בית המשפט קבע כי אין מניעה שהגרושה שהייתה נוכחת במעמד עריכת הצוואה תירש את העיזבון כולו 

חמישה ימים לפני מותו, כשהוא שוכב על ערש דווי, ביקש חולה סרטן להוריש את כל רכושו לגרושתו, כהוקרת תודה על טיפולה המסור בו לאורך השנים, גם לאחר פרידתם. האפוטרופוס הכללי התנגד לצוואה וטען בין היתר כי הגרושה הייתה נוכחת במעמד הצוואה ועליה להתגבר על הוראות החוק שלפיהן צוואה המזכה את מי שהיה עד לעריכתה – בטלה. בית המשפט לענייני משפחה בחיפה קיבל את בקשת הגרושה לאשר את צוואת השכיב מרע (צוואה על ערש דווי), וקבע כי התקיימו כל התנאים הנדרשים בחוק.

המנוח הותיר שלושה ילדים: בן משותף עם גרושתו (המבקשת), ושני בנים נוספים מנישואיו הראשונים עם אישה אחרת. למרות שהתגרש מהמבקשת, היא המשיכה לסעוד אותו ולטפל בו במסירות, במיוחד בשבועות האחרונים לחייו כשמצבו הידרדר משמעותית.

באוגוסט 2023 כינס המנוח את גרושתו ואת בנם, והצהיר בפניהם על רצונו להוריש את כל עזבונו לגרושה. חמישה ימים לאחר מכן הוא נפטר.

מיד בתום ימי השבעה ערכו הגרושה והבן "זיכרון דברים על צוואת שכיב מרע" בו תיעדו את דברי המנוח. בזיכרון הדברים צוין כי רצונו של המנוח היה שהמבקשת תירש באופן בלעדי את מלוא עזבונו, כאשר הבן ייעץ לה ביחס לנכסים המורכבים יותר, מבלי שיהיו לו בהם זכויות כלשהן.

על פי זיכרון הדברים, המנוח ביקש להביע את הערכתו העמוקה לגרושתו על התקופה בה חיו יחד, על תרומתה לכלכלת הבית במשך שנים ארוכות, ובמיוחד על הטיפול המסור שהעניקה לו לאורך השנים. 

האפוטרופוס הכללי העלה מספר הסתייגויות בנוגע לצוואה. ראשית, הוא דרש הבהרות לגבי מצבו הרפואי של המנוח בעת מתן הצוואה, ואם אכן התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 23 לחוק הירושה לעניין צוואת שכיב מרע. שנית, הוא ביקש אסמכתאות לגבי מצבו הקוגניטיבי של המנוח. בנוסף, הוא דרש לקבל את הסכמת היורשים על פי דין - שני ילדיו הנוספים של המנוח מנישואיו הראשונים. לבסוף טען האפוטרופוס הכללי כי יש בעייתיות בכך שהגרושה, שהיא הנהנית מהצוואה, הייתה נוכחת במעמד עריכתה.

רצונו האחרון

השופטת  לירון זרבל – קדשאי בית המשפט קבעה כי מצבו הרפואי של המנוח במועד מתן הצוואה תאם להגדרת "שכיב מרע" על פי החוק. היא הסתמכה על שורה של מסמכים רפואיים שהוצגו בפניה. כך למשל, יום לפני מתן הצוואה אושפז המנוח בחדר מיון כשהוא סובל מחולשה קשה ונפילות חוזרות. כחמישה ימים לפני כן תיארה רופאת המשפחה "החמרה משמעותית במצבו", וציינה כי הוא מרותק למיטה, סובל מחולשה ניכרת ואינו מסוגל להמשיך בטיפול הכימותרפי.

עוד ציינה השופטת כי המנוח סבל ממחלת סרטן בשלב 4, לצד מחלות לב, סוכרת ובעיות רפואיות נוספות. חודשים ספורים לפני מותו הוא עבר ניתוח להסרת הטחול והלבלב. היא הוסיפה שלמרות מצבו הרפואי הקשה, המסמכים הרפואיים מעידים כי היה צלול בדעתו עד ימיו האחרונים.

באשר לסוגיית נוכחות המבקשת במעמד הצוואה, דחתה השופטת את עמדת האפוטרופוס הכללי. בפסק הדין צוין כי סעיף 35 לחוק הירושה, הפוסל צוואה המזכה את מי שהיה עד לעריכתה, מחריג במפורש צוואת שכיב מרע. בית המשפט הדגיש כי האפוטרופוס הכללי לא הצביע על כל מקור חוקי אחר האוסר על נוכחות המבקשת במעמד הצוואה.

עוד ציינה השופטת כי בנה של המבקשת עדכן את אֶחָיו לגבי הצוואה. אחד האחים מסר לו במפורש כי אינו מעוניין בחלק מהעיזבון בעוד שהאח השני לא הגיב כלל להודעות בנושא.

לאור כל זאת, אישרה השופטת את הצוואה וקבעה כי כל עזבון המנוח יועבר לגרושתו, בהתאם לרצונו האחרון. 

• ב״כ המבקשת: עו"ד אהוד גולן
• ב״כ האפטרופוס הכללי: עו״ד מטעם היועץ המשפט לממשלה

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.