בית המשפט קבע שהשניים הפרו מזכר הבנות בו התחייבו להציע לחברה את המקרקעין בתנאים שהוסכמו, לאחר שתקבל אישור להקים פרויקט מגורים ומסחר במקום
בבית המשפט המחוזי בחיפה התקבלה לאחרונה תביעה שהגישה חברת ״רוברט ביליה נכסים ובנין״ נגד אח ואחות. השניים חויבו לפצות אותה במלוא הסכום שנתבע: 8 מיליון שקל. בבעלות הנתבעים שטח בחיפה ולפני כ-11 שנה הם הסכימו לאפשר לחברה לקנות אותו מהם אם תביא לאישור פרויקט מגורים ומסחר במקום. בהמשך הם נסוגו מההסכם. טענתם כי מזכר ההבנות לא חייב אותם למכור לחברה את השטח נדחתה.
התובעת סיפרה שבתחילת 2010 החל משא ומתן בינה לבין הנתבעים בנוגע לאפשרות לבצע עסקה ביחס למגרש שלהם. היא התחייבה לפעול לקידום ואישור תכנית חדשה למגרש שתגדיל את זכויות הבנייה. לאחר אישור התכנית הוסכם בין הצדדים שהיא תוכל לרכוש את המגרש מהנתבעים ולהקים עליו פרויקט על פי התכנית החדשה שתאושר.
התובעת הוסיפה שבחודש מאי של אותה שנה נחתם בינה לבין הנתבעים מזכר הבנות ביחס למגרש. לפי המזכר היא התחייבה ליטול על עצמה ועל חשבונה את הטיפול בעריכת תב״ע (תכנית בניין עיר) חדשה ביחס למגרש, שתקבע זכויות למגורים בשיעור של 220% בתוספת שטח של 30% שיועד לשטח מסחרי. במזכר ניתנה לתובעת אפשרות לרכוש מהנתבעים את המגרש בתנאים הקבועים מראש אם תרצה בכך. על פי המוסכם, התמורה שתשולם להם תיגזר מהתמורה שהיא תקבל ממכירת דירות שייבנו על המגרש כל שהם יהיו זכאים ל-48% מתמורה זו.
לטענת התובעת, אף שמילאה את החלק שלה, ובינואר 2016 אושרה התכנית החדשה, הנתבעים נמנעו מלקדם חתימה על הסכם המכר.
התובעת צירפה חוות דעת שלפיה בעקבות התנהלות הנתבעים היא איבדה רווחים בהיקף של 22 מיליון שקל. היא ציינה שהעמידה את סכום התביעה על 8 מיליון שקל בלבד, מטעמי אגרה.
הנתבעים טענו מצידם כי יש להם זכות שלא להתקשר עם התובעת בהסכם מכר ואין במזכר ההבנות התחייבות שלהם למכור לתובעת את המקרקעין.
הם הוסיפו כי מאחר שב-2016 מכרו קרקע אחרת שהייתה בבעלותם, ולנוכח שינוי בדיני המס, מכירת השטח לתובעת תטיל עליהם מס שבח גבוה במיוחד, מה שהופך את העסקה ללא כדאית עבורם.
הסכם מחייב
השופט הבכיר ד"ר מנחם רניאל מבית המשפט המחוזי בחיפה, קבע כי מזכר ההבנות, המהווה הסכם מחייב, לא הותיר לנתבעים זכות להחליט אם למכור את המקרקעין. ״בפנינו מסמך הקובע חובה על הנתבעים, לאחר אישור תב"ע חדשה, להציע את המקרקעין למכירה בתנאים שהוסכמו, ולתת לתובעת זכות סירוב ראשונה", כתב.
עוד ציין השופט כי בעיית המיסוי שהעלו הנתבעים נוצרה שנים לאחר החתימה על מזכר ההבנות כך שהטענה אינה רלוונטית.
הוא הוסיף שאם הנתבעים רצו להתנות את ביצוע העסקה בשיעור מס שבח מסוים היה עליהם להסכים על כך עם התובעת במפורש.
בנסיבות אלה קבע השופט שהנתבעים הפרו את ההסכם מול התובעת בכך שלא הציעו את המקרקעין למכירה ולא נתנו לה זכות סירוב ראשונה.
באשר לפיצוי, מאחר שהנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית, השופט קיבל את חוות הדעת מטעם התובעת.
בסיכומו של דבר חויבו הנתבעים לשלם לתובעת 8,000,000 שקל בתוספת אגרות התביעה ושכ״ט עו״ד של 117,000 שקל.
- ב״כ התובעת: עו"ד א' מאיר
- ב״כ הנתבעים: עו"ד פרופ' א' וינרוט
עו״ד מאיר בורוס
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.