האיש טען שהוא נולד לה לאחר שהרתה בעיראק כשהייתה בת 19, וכשעלו לארץ נרשם כבנה של מי שלמעשה הייתה סבתו. בתי המשפט, כולל בית המשפט העליון, קבעו כי תבוצע בדיקת רקמות.
בית המשפט למשפחה בתל-אביב קיבל לפני כחצי שנה תביעתו של גבר כבן 67, שביקש לברר מיהי אימו, והורה לבצע בדיקת רקמות שתשווה בין DNA שלו לבין זה של אחותו, שנפטרה בשנת 2010, ולטענתו היא בעצם אימו. לאחרונה, השופטת דפנה ברק-ארז מבית המשפט העליון דחתה בקשה לערעור שהגישו בעלה ושלושת ילדיה.
הסכסוך נסב על ירושתה של המנוחה, שנפטרה בהיותה בת 79. הוא החל בתביעה שהגיש אחי המנוחה, בה טען שהוא למעשה בנה הביולוגי, וביקש להצהיר שהיא אמו, ולא מי שרשומה כאמו, שהיא לטענתו סבתו.
בהמשך לכך, הוא ביקש להורות על תיקון צו הירושה של המנוחה, כך שהוא יירשם כיורש של 1/8 מעיזבונה, על-פי כללי הירושה.
טענתו הייתה כי לפני שעלתה לישראל מעיראק, המנוחה הרתה לאדם שאמה עבדה אצלו בעבודות משק בית, ולאחר עליית המשפחה לישראל הוא נרשם כבנה של סבתו, ואף גדל איתה כבנה.
המשיב טען שכאשר נחשף לסוד המשפחתי וניסה לברר את פשרו הוא הושתק על ידי בני משפחתו, וחווה משברים נפשיים קשים.
מנגד, המבקשים טענו שיש לדחות את התביעה על הסף בשל התיישנות ושיהוי, וזאת משום שהמשיב עצמו ידע על עילת תביעתו במשך עשרות שנים ולא עשה דבר.
בית המשפט למשפחה בתל-אביב נתן צו לבדיקת רקמות, ופסק שהובאו מספיק ראיות לביסוסו של סיכוי סביר לכך שגרסת המשיב נכונה, כולל הצהרה של המנוחה משנת 1963 שלפיה הוא למעשה בנה.
מאוחר יותר בית המשפט המחוזי בעיר דחה ערעור שהגישו המבקשים, וקבע שאין להציב "מחסום התיישנות" בפני המבקש, בשל חשיבותה של הזכות לבירור זהות.
בית המשפט אף התחשב בכך שבנסיבות המקרה אין חשש לממזרות – חשש שלפי חוק מידע גנטי צריך להוות שיקול, במקרים שבהם הוא רלוונטי.
אין שאלה כללית
"אני סבורה כי בית המשפט לענייני משפחה הורה על עריכת הבדיקה לאחר שהביא בחשבון את מכלול השיקולים הרלוונטיים לאיזון האמור על סמך הראיות שהוצגו לו", כתבה השופטת ברק-ארז בהחלטה שדחתה בקשת רשות ערעור שהגישו בני המשפחה על החלטת המחוזי.
השופטת סברה שהבקשה אינה מצדיקה ערעור ב"גלגול שלישי", כיוון שלמרות הנסיבות המורכבות, היא אינה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית.
"שאלות הנוגעות לאיזון בין הזכות לכבוד ולפרטיות, מחד גיסא, לבין זכותו של אדם לברר את זהותו, מאידך גיסא, מתעוררות באופן פוטנציאלי בכל מקרה שבו מורה בית המשפט על עריכת בדיקה גנטית חרף התנגדות הנבדק", כתבה השופטת.
לפי השופטת, טענות המבקשים למעשה תוקפות את האופן שבו בתי המשפט יישמו את הכלליים המשפטיים על המקרה, ובכך אין בסיס להענקת רשות ערעור.
בסיומה של ההחלטה השופטת הביעה תקווה שהצדדים, שהם כולם בני משפחה אחת, ימצאו דרך להשכין שלום ביניהם.
הבמקשים חויבו בהוצאות בסך 1,500 שקל.
- ב"כ המבקשים: עו"ד דיני משפחה אור גל-און, עו"ד יהונתן קניר
- ב"כ המשיב: עו"ד רענן גל
עו"ד נירה בן דוד
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.