במסגרת סכסוך ירושה על רקע נסיבות עצובות, ביהמ"ש למשפחה קבע כי שתי האחיות הסתירו מאחיהן כסף שנמצא בבית אבי המשפחה המנוח. מנגד, היו סוגיות שהוכרעו לטובתן.
סגנית נשיא בית המשפט למשפחה בחיפה, השופטת אלה מירז, הכריעה בסכסוך שהתגלע בין שלושה אחים לאחר מות אביהם. מן העבר האחד ניצב אחד האחים, הסובל ממחלת נפש, ומן הצד השני שתי אחיותיו. האח זכה לקבל כ-23 אלף שקל שהותיר אחריו אביו במזומן ואילו האחיות זכו לחלוק בדירה בה התגורר.
מדובר במשפחה שסבלה מנסיבות טראגיות. האח-התובע, הסובל מסכיזופרניה, שרף את בית הוריו וניסה להתאבד. במקרה אחר הכה באמו וגרם לה פציעת ראש ונכות חמורה. התובע האמין, כנראה בשל דברי אחיותיו, כי אמם נפטרה בעקבות אותה פציעה, אף שלמעשה היא נפטרה רק 6 שנים אחר כך.
ב-2013 נפטר גם אבי המשפחה. הנתבעות השתלטו על נכסי העיזבון של ההורים, עשו בו כרצונן תוך קיפוח זכויות התובע וניצלו את העובדה שהוא מאושפז מבחירה בבית החולים שער מנשה כי להתעלם מקיומו.
בעקבות זאת הגיש התובע את תביעתו לקבלת חלקו בעיזבון. תחילה, אחיותיו ניסו להכריז עליו כפסול דין אולם עמדתם נדחתה, ולאחר מכן התובע אף זכה בתביעתו לפירוק שיתוף במספר נכסים שהיו בעיזבון, כולל שלוש דירות.
בהליך הנוכחי נדונו עניינים נוספים שנותרו על הפרק. השופטת מירז נדרשה להכריע במספר סוגיות. אחת מהן נגעה לכספי מזומן שהיו בביתו של האב המנוח בעת פטירתו. התובע טען כי מדובר במאה אלף שקל השייכים לעיזבון כך שהוא זכאי לשליש מהם. מנגד, אחיותיו הנתבעות טענו כי בדירה נמצאו סכומים נמוכים בהרבה.
בהקשר זה השופטת ניתחה את הראיות והשתכנעה כי בדירה נמצאו 70 אלף שקל, מהם שליש יש להעביר לתובע.
רק "יחד עם האב"
מחלוקת נוספת שנדונה הייתה סכסוך בנוגע לפירוק שיתוף בדירה שבה מתגורר התובע, כאשר האחיות דרשו את פירוק השיתוף בדירה באופן שווה, בהתאם לצו הירושה של אביהן.
העניין התמקד בהסכם גירושין של ההורים המנוחים מ-1991, בו הוענקה לתובע זכאות להתגורר עם האב כל ימי חייו. האחיות טענו, בין היתר, כי עם פטירתו של האב זכות המגורים שלו בוטלה, מה גם שבפועל הוא לא גר בדירה. עוד הן טענו כי הוריהם לבסוף לא התגרשו כך שההסכם ממילא אינו תקף.
התובע, שהתנגד לפירוק שלא יביא בחשבון את זכות המגורים שלו בדירה, הצביע בין היתר על כך שנרשמה לטובתו הערת אזהרה כשנה לאחר חתימת ההסכם. הוא אף טען כי ישוב לדירה בעוד כשנה-שנתיים.
השופטת מירז אמנם דחתה את הטענה כי ההסכם לא תקף, מאחר שהדירה אכן הועברה על שמו של האב וקיימת הערת האזהרה לטובת התובע. ואולם, השופטת קיבלה את פרשנותן של האחיות שלפיה זכות המגורים ניתנה לאחיהם בחיי האב בלבד, לנוכח המילים "יחד עם האב". השופטת הבהירה כי הדבר מלמד על כך שלא הייתה כוונה לשריין לאח את הזכות לכל ימי חייו אלא לכל ימי חיי האב, מה עוד שהדירה אכן הושכרה לאחרים.
התוצאה הייתה שחלק מהתביעות הוכרעו לטובת התובע וחלק לטובת אחיותיו. האחיות חויבו לשלם לו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,000, ואילו הוא חויב לשלם להן הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 שקל.
עו"ד איליה וייסברג
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.