האישה, שהתגרשה ב-1988, עברה לגור עם אביה בבית סוכנות שבנוי על הנחלה. תביעת פינוי שהגיש אחיה לאחר מות ההורים התקבלה ונקבע כי הזכויות במשק כולו עברו אליו מהאם
השופטת אורית בן דור ליבל קיבלה לאחרונה תביעת פינוי שהגיש אדם נגד אחותו. הנתבעת גרה בנחלה עשרות שנים ומסרבת להתפנות. השופטת קבעה שהזכויות בנחלה עברו לתובע בהתאם לצוואת האם, להוראות חוק הירושה ולהסכם המשולש שחל על המושב. במקביל נדחו טענות האחות שלפיהן ירשה את אביה מתוקף צוואתו ומגיעות לה חצי מהזכויות במשק. השופטת חייבה את הנתבעת גם בדמי שימוש.
הצדדים לתביעה הם אחים, שניים מתוך תשעה ילדים שנולדו להוריהם המנוחים.
בשנות ה-50 של המאה הקודמת התיישבו ההורים בנחלה במושב, שהזכויות בה רשומות עד היום על שם האב המנוח. בתחילת הדרך גרו ההורים בבית סוכנות שהיה בנוי על הנחלה ובתחילת שנות ה-80 הם עברו לבית שהקימו בשטח. זמן קצר לאחר מכן הם נפרדו. האם נשארה לגור בבית החדש עד מותה ב-2012. האב גר בבית הסוכנות עד למותו ב-1997.
לאחר גירושיה בשנת 1988 עברה הנתבעת להתגורר עם האב בבית הסוכנות והיא נותרה לגור בו גם לאחר מותו עד היום.
ב-1997 ניתן צו קיום לצוואת האב בה ציווה לנתבעת את כל רכושו וזכויותיו כולל בית הסוכנות. ב-2017 ניתן צו קיום לצוואת האם בה ציוותה את כל רכושה ונכסיה לתובע, כולל הזכויות בנחלה. היא הורתה לו לחלק את הרכוש בין כל ילדיה, פרט לנתבעת ולשני ילדים נוספים.
בשנה שעבר עתר התובע לפנות את אחותו מבית הסוכנות ולחייבה בדמי שימוש. לטענתו, אין לנתבעת כל זכות בדין להתגורר בנחלה היות והוא היורש היחיד של הזכויות בה.
הנתבעת טענה מנגד שהתובע אינו ״בן ממשיך״ כך שאין זכויות קנייניות בנחלה. לשיטתה, זכויותיה בנחלה שוות לאלה של התובע בהיותה היורשת של אביה. בתוך כך היא ביקשה לשמור על זכותה לתבוע את פינוי התובע מהשטח. עוד לטענתה, זכותה לגור בבית הסוכנות נשענת על מערכת היחסים הפנים משפחתית.
הזוכה היחיד
השופטת אורית בן דור ליבל מבית המשפט למשפחה בירושלים הבהירה שעם פטירת האב עברו הזכויות בנחלה במלואן לידי האם (שהייתה אותה עת בחיים) והן אינן נכללות עוד בעיזבונו.
השופטת הסבירה שזכויות ההורים בקרקע היו של ברי רשות. מדובר בזכות אישית שאינה חלק מהעיזבון כך שהוראות חוק הירושה אינן חלות במישרין על העברתה.
עוד כתבה השופטת כי הסכם הרישיון שחל על המושב הוא 'ההסכם המשולש' שקובע שבמקרה של פטירת חבר אגודה או מתיישב בישוב, יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן/בת זוג שנותר בחיים. לפיכך, עם מות האב עברו כל הזכויות לאם.
השופטת הוסיפה כי מאחר שהאם לא הותירה בן זוג, הזכויות עוברות בהתאם לעקרונות בקבועים בסעיף 114 לחוק הירושה ליורש המוכן ומסוגל לקיימו, שיפצה את היורשים האחרים.
היא כתבה בנוסף שאם הסכם המשבצת אינו שולל במפורש את האפשרות של קביעת היורש באמצעו צוואה, זכאי בר הרשות במשק לקבוע בצוואתו למי תימסרנה הזכויות. במקרה זה המנוחה אכן קבעה את זהות היורש ובחרה בתובע, והוא הזוכה היחיד בנחלה.
טענות הנתבעת להסכם פנים משפחתי נדחו מחוסר הוכחה.
בסופו של דבר השופטת הורתה לנתבעת להתפנות בתוך 60 יום וחייבה אותה בדמי שימוש בסך 64,000 שקל.
הנתבעת חויבה גם בהוצאות בסך 20,000 שקל.
- ב״כ התובע: עו״ד אופיר עוזרי
- ב״כ הנתבעת: עו"ד יגאל מלמד
עו"ד רגב אלקיים
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.