המשק נרכש על ידי הבעל זמן קצר לפני הנישואים. בית המשפט למשפחה קיבל באחרונה את טענת האישה שמהתנהלות הצדדים במהלך השנים ניתן ללמוד על כוונת שיתוף והיא זכאית למחצית מהנכס.
השופטת אורית בן דור ליבל קיבלה באחרונה תביעה לפירוק שיתוף במשק שהגישה אישה נגד בעלה לפני כשנתיים וחצי. השופטת דחתה את טענות הבעל שמאחר שרישום הנכס ברמ״י הוא על שמו בלבד אין לאישה זכויות בו וקבעה שניתן ללמוד על זכויות האישה במשק הן מרישום בפנקסי הסוכנות והן מהמאמץ המשותף שהשקיעו הצדדים.
בני הזוג נישאו ב-1974 ונולדו להם 6 ילדים. זמן קצר לפני הנישואים רכש הבעל נחלה ומשק באחד המושבים בארץ. לאחר מספר שנים נרשמו הזכויות במשק בפנקסי הסוכנות היהודית על שם שני בני הזוג ואילו בספרי רשות מקרקעי ישראל נותרה הזכות רשומה על שם הבעל בלבד.
בתחילת הדרך היה בשטח בית בן 2.5 חדרים בו גרה המשפחה ולול עופות שהופעל על ידי בני הזוג עד 1984. במהלך השנים הפסיקה הפעילות בלול, בית המגורים שופץ והורחב ונבנו בנחלה שבעה צימרים למטרות השכרה.
בכתב התביעה טענה האישה שיש לה זכויות במחצית מהמשק ובבתים הבנויים עליו. היא סיפרה שלאורך השנים הנתבע הפעיל כלפיה אלימות פיזית, נפשית, כלכלית ומינית וכי גם ילדיהם סבלו באופן קבוע מנחת זרועו. לדבריה, הנתבע לא שיתף אותה בענייני הרכוש והכספים של המשפחה וחשבון הבנק היה על שמו בלבד. היא הוסיפה שרק ב-1999 אזרה אומץ ופתחה חשבון נפרד אליו הפקידה את הכנסתה מעבודות ניקיון.
הנתבע טען מנגד שאת המשק קנה עוד לפני נישואיו לתובעת וכי מיום החתונה הם חיו בהפרדה רכושית מוחלטת בשל סירובה של התובעת להשתתף בהוצאות המשק. לדבריו, לתובעת אין זכויות כלשהן במשק ושמה ״השתרבב בשוגג״ לספרי הסוכנות היהודית ולכל אורך הדרך כוונת הצדדים הייתה שהמשק יישאר בידיו בלבד.
הוא הוסיף שהתובעת חסכה ״סכומים עצומים״ הנאמדים במיליוני שקלים מעבודות הניקיון שביצעה בעוד הכנסתו שימשה לכיסוי ההוצאות השוטפות של המשפחה והכחיש שנהג באלימות כלפי אשתו וילדיו.
נישואים הרמוניים וסבירים
אך השופטת אורית בן דור ליבל מבית המשפט למשפחה בירושלים קיבלה את התביעה. היא קבעה שהנתבע לא הוכיח את טענתו שנפלה טעות במסמכי הסוכנות. היא הדגישה כי ״חזקה שמעשי הסוכנות הם תקינים״ והנתבע לא הביא הוכחות לסתור זאת.
השופטת הוסיפה שלאחר שהתקבלה הסכמת הסוכנות להעברת הזכות במשק לשני הצדדים, העדר הרישום אצל רמ״י אינו מגביל את העברת הזכות ביחסים שבין בני הזוג. כלומר, הרישום בפנקסי הסוכנות מוליך למסקנה שלתובעת יש זכויות שוות במשק.
זאת ועוד, במשך חיי הנישואים הארוכים הוטמע המשק ברכוש המשותף. לדברי השופטת, אמנם מערכת היחסים בין הצדדים לא הייתה ״סוגה בשושנים״ ויש יסוד לטענת התובעת לאלימות הנתבע כלפיה. עם זאת, ניתן לומר שמדובר היה בנישואים ״הרמוניים סבירים״ שכן בני הזוג בכל זאת נשארו נשואים שנים ארוכות ושניהם תרמו למאמץ של ניהול הבית המשותף, שיפוצו והרחבתו.
לפיכך פסקה השופטת שהנחלה והבתים שעליה שייכים לשני הצדדים והורתה על פירוק שיתוף בדרך של מכירה וחלוקת התמורה בין הצדדים בחלקים שווים.
הנתבע חויב בהוצאות של 50,000 שקל.
- ב״כ התובעת: עו"ד משפחה אברהם שמש
- ב״כ הנתבע: עו"ד צביקה גלזר
עו"ד יוסי עקיבא
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.