אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> מגזין >> מקרקעין ונדל"ן >> אחרי כמעט 50 שנה בצריף על החוף, המציל יצטרך לפנות את ביתו

אחרי כמעט 50 שנה בצריף על החוף, המציל יצטרך לפנות את ביתו

מאת: עו"ד עמית הראל | תאריך פרסום : 14/05/2015 16:08:00 | גרסת הדפסה

צילום: Dollarphotoclub.com

עשרות שנים התגורר המציל של חוף פולג בצריף, בטענה שקיבל רשות מעיריית נתניה. בעקבות תביעה של רשות מקרקעי ישראל, השופט האמין למציל, אך למרות זאת קבע שזכותה של הבעלים לדרוש את הפינוי.  

משנת 1967 מתגורר המציל בחוף, ובו הקים את מרכז חייו, שם עבד ושם התגורר כל שנותיו הבוגרות, בצריף רעוע שאותו הוא בנה בעצמו. כך הוא חי מאז ועד היום, והוא כבר בן 70.

לשאלות בענייני מקרקעין:

כנסו ל- פורום מקרקעין של אתר פסקדין

לדבריו, לאורך השנים הוא הסתמך על הבטחות של עיריית נתניה, ועל ההסכמה שבשתיקה מצידה של קק"ל – הקרן הקיימת לישראל – בעלת השטח. 

לפני מספר שנים, החליטו ברשות מקרקעי ישראל (המייצגים את קק"ל) להגיש נגדו תביעה לפינוי בבימ"ש השלום בכפר סבא.  

הנתבע טען שכבר בשנת 1967 – כשהתחיל לעבוד בשירות העירייה כמציל בחוף הים – העירייה נתנה לו רשות להחזיק בקרקע, בתמורה לכך שהוא ישמור על רכוש העירייה שבחוף.

כמו כן, הוא הציג שני הסכמים משנות ה-50 וה-60 שבהם הזכות להחזיק במקרקעין הוענקה על ידי התובעת לחברה לפיתוח קריית נורדאו בע"מ. לפיכך, לשיטתו, הזכאית לדרוש את פינויו היא החברה לפיתוח קריית נורדאו ולא התובעת.

רשות חסרת תוקף  

השופט אלדד נבו קיבל את התביעה. ראשית, השופט הסביר כי החברה לפיתוח קריית נורדאו, גם אם היתה בעלת זכות החזקה במקרקעין, נטשה אותם לפני שנים רבות ובהתנהגותה ויתרה על זכויותיה בהם, והיא חזרה אל הבעלים – היא התובעת.

השופט ציין כי הנתבע לא הביא שום ראיה חיצונית לכך שניתנה לו רשות מפורשת על ידי גורם כלשהו בעירייה. יחד עם זאת, השופט התרשם מאמינותו של הנתבע והאמין לו שכך היה.

אך למרות האמון שלו בגרסת הנתבע, השופט הסביר כי הדבר אינו מועיל לו, שכן התובעת היא הבעלים של המקרקעין, ואילו העירייה, גם אם נתנה לו רשות להתגורר לא הייתה רשאית לעשות זאת.

העירייה אינה הבעלים של המקרקעין ואינה המחזיקה בהם, ולכן לרשות שהיא נתנה לא אין שום תוקף, הבהיר השופט. משכך, לנתבע אין הגנה של ממש כנגד תביעת הפינוי עצמה ודינה להתקבל.

השופט הסביר כי ככל הנראה התובעת ידעה (או לפחות הייתה צריכה לדעת) שהנתבע מתגורר במקום מאז 1967 ולא עשתה דבר, ופירוש הדבר שהיא הסכימה לשימוש שנעשה בקרקע. אלא שהתנהגות זו לא משפיעה על עצם הזכות שלה לדרוש את פינוי השטח.   

בסיכומו של דבר, השופט הורה לנתבע להרוס את הסככה והצריף שבנה במקום ולפנות את הקרקע עד ליום 31.3.2016.

לנוכח התנהגות התובעת ותרומתה למצב שנוצר, לא נפסקו הוצאות לחובת הנתבע.

* עו"ד עמית הראל עוסק בדיני מקרקעין.    

** הכותב לא ייצג בתיק.

*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.

פסקי דין קשורים

קטגוריות


שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 


תגובות

הוסף תגובה
אין תגובות
שירותים משפטיים





עורכי דין בתחום מקרקעין ונדל"ן באזור :
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות











כתבות נוספות בתחום מקרקעין ונדל"ן

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ