אחריות מנהלי פורום ובעלי אתרים לפרסומי לשון הרע של גולשים

מבוא

הסוגיות המשפטיות המתעוררות ועולות לאורה של ההתקדמות הטכנולוגית בכלל ולאורו של עידן האינטרנט בפרט, מעמידות לעתים את המערכת המשפטית בפני הצורך לקבל החלטות מורכבות, שעה שהכלים המשפטיים העומדים לרשותם אינם בנמצא.

הפליא לתאר זאת שופט בית המשפט העליון מישאל חשין :

"כלי-המשפט התולים על קיר חדר המלאכה שלנו – סדורים שורות שורות, אלה ליד אלה – נתקשה לעיתים למצוא בהם כלי המתאים לעידן הטכנולוגי החדיש. והקושי יתגבר וילך עם הזמן."

ברשימה זו נמשיך לנסות ולהעלות מקצת מן הסוגיות שהולידה עמה הרשת, והפעם נעסוק באחריותם של בעלי אתרים ומנהלי פורומים.

מי אחראי לטוקבק?

פרסום תגובה (טוקבק) של גולש באתר אינטרנט, הינו למעשה החוליה האחרונה המתפרסמת במעגל הפרסום האינטרנטי, הכולל לפחות שלושה 'שחקנים' בולטים – הגולש, בעל האתר/מנהל הפורום, וספק השירות.

אין ספק, כי לגולש אחריות ישירה וברורה לפרסום, במידה וניתן לאתרו מבעד למסך האנונימיות הן מבחינה משפטית והן מבחינה טכנית, כפי שהרחבנו במאמרנו "חשיפת זהות טוקבקיסטים - האם ומתי?".

במאמרנו האמור דנו בשאלה האם ומתי יורה בית המשפט על חשיפת זהותם של גולשים אשר כתבו תגובות (טוקבקים) שיש בהן לכאורה משום לשון הרע. מרבית פסקי הדין העוסקים בנושא דנים באחריותם של ספקי השירות ובחיובם למסור את פרטי הגולשים.

במאמר זה נעסוק בשאלה מהי אחריותם של בעלי האתרים ומנהלי הפורומים?

האם הם אחראים ישירות לפרסום לשון הרע של הגולשים באתר? האם עליהם לסנן הודעות על מנת למנוע פרסום לשון הרע?

בהעדר חקיקה בנושא, ובהעדר פסיקה מחייבת של בית המשפט העליון, קיימות דעות לכאן ולכאן.

המסגרת החקיקתית

חוק איסור לשון הרע מגדיר בסעיף 1 לחוק כי פרסום לשון הרע הינו דבר שפרסומו עלול -

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו נטייתו המינית או מוגבלותו.

סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע קובע, כי אם פורסם דבר לשון הרע באמצעי תקשורת, ישאו באחריות פלילית ואזרחית בשל לשון הרע, האדם שהביא את דבר לשון הרע לאמצעי התקשורת וגרם בכך לפרסומו, עורך אמצעי התקשורת ומי שהחליט בפועל על הפרסום, ובאחריות אזרחית ישא גם האחראי לאמצעי התקשורת.

אתר אינטרנט כ"אמצעי תקשורת"

אחת השאלות עליה יש להשיב על מנת להחיל את החוק על אתר האינטרנט, הינה האם אתר אינטרנט עונה להגדרה של "אמצעי תקשורת".

"אמצעי תקשורת" מוגדר כעיתון כמשמעותו בפקודת העיתונות, וכן שידורי רדיו וטלוויזיה.

נשאלת השאלה, האם ניתן להטיל אחריות אזרחית ו/או פלילית על בעל אתר אינטרנט, מנהל פורום או אדם אחר האחראי לפרסום באינטרנט מכוח סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע?

גם בעניין זה, טרם נקבעה הלכה חד משמעית, אך נראה כי מרבית הפסיקות הקיימות עד כה שוללות את האפשרות של ראיית אתר אינטרנט כ"אמצעי תקשורת" כמשמעותו בחוק.

בת.א. (שלום כפ"ס) 7380/00 נקבע, כי אתר אינטרנט של עיתון אינו בגדר "עיתון" כמשמעו בחוק איסור לשון הרע. כך נקבע גם בת"א 37692/03 סודרי נ' שטלריד, כי האינטרנט אינו "אמצעי תקשורת" כהגדרתו בסעיף 11 לחוק איסור לשון הרע, ואין דינו של עורך עיתון כדין מפעיל האתר, ביחס לאחריותו על הדברים המפורסמים. לעומת זאת, בהחלטה בעניין ויסמן נ' גולן קבע בימ"ש השלום, בהחלטתה של כבוד השופטת דורית רייך-שפירא, כי אתר אינטרנט הנו אמצעי תקשורת ככל כלי תקשורת אחר. (להרחבה בנושא ר' "האינטרנט כאמצעי תקשורת")

אחריות בעלי אתרים ומנהלי פורומים - סקירת הפסיקה

המקרים בהם הוטלה אחריות על בעלי אתרים ומנהלי פורום

מנהלת פורום באינטרנט אחראית לפרסום דברי נאצה ע"י גולשים (א 32986/03 בושמיץ נגד אהרונוביץ' מיום 6/5/07)

בימ"ש השלום בת"א קבע, כי מנהלת פורום למען זכויות בעלי חיים באתר האינטרנט וואלה!, אחראית לפרסומים משמיצים ביחס לתובע, וטרינר שהינו שותף בחווה לגידול קופים, אשר כוללים, בין היתר, השוואה בין פעילות התובע במסגרת חוות הקופים לבין פעולות השמדה שבוצעו בידי הנאצים.

ס. הנשיא השופטת שושנה אלמגור קבעה, כי לנתבעת אחריות ללשון הרע שהפיצו גולשים בפורום שבניהולה, מכח סעיף 35 לפקודת הנזיקין. לדברי השופטת, מנהלת הפורום הפרה את חובת הזהירות המושגית והקונקרטית כלפי התובע, שכן היא יכולה הייתה לצפות פגיעה בתובע נוכח שפע הפרסומים המשמיצים שהופנו כלפיו.

נקבע, כי הפרסומים התנוססו בפורום במשך שבועות ארוכים, מבלי שהנתבעת עשתה דבר להסרתם, וכי הנתבעת, כמנהלת נבונה וסבירה, לא נקטה מידת זהירות שמנהל פורום סביר ונבון היה נוקט באותן נסיבות.

בעל אתר היכרויות שלא סינן תכנים פוגעים יפצה גולש ששמו הטוב נפגע (תק (ת"א) 8796-06-08 אבי רועי דוביצקי נ' ליאב שפירא מיום 26/10/08)

  בית המשפט לתביעות קטנות בת"א, חייב בעל אתר היכרויות באינטרנט לפצות גולש בגין פגיעה בשמו הטוב. נקבע, כי הפעלת האתר ללא כל מנגנון הגנה משמעותי אשר יפחית את האפשרות לפגיעה בשם הטוב של אנשים, הינה חריגה מסטנדרט הזהירות הראוי.

התובע גילה כי תמונתו מפורסמת באתר היכרויות ברשת האינטרנט, תחת הכותרת: "מחפש קטינות להיכרות משעשעת", "מציע שירותי מין לנשים תמורת תשלום" וכדומה. לטענתו, בעל האתר התרשל בכך שלא יצר מנגנוני הגנה למניעת שימוש לרעה באתר.

בעל האתר טען, כי בכל אתרי ההיכרויות באינטרנט גובשה "הסכמה שבשתיקה" לפיה מסתפקים בעלי האתרים בחיוב הפונים לרישום פרטים אישיים והסכמה לתנאי הפרסום באתר . עוד טען, כי נוכח אופיו של האתר, והחשיבות בשמירה על אנונימיות הפונים, אין כל דרך ראויה אחרת "לסינון" הפונים, על מנת למנוע ניצול לרעה של הפלטפורמה, וכי הוא נוהג להסיר פרסומים פוגעים במהירות עם קבלת הפנייה על כך.

השופט בני שגיא קבע, כי קיימת חובת זהירות מושגית וקונקרטית של בעל אתר אינטרנט כלפי פרט העלול להינזק מפרסום תכנים מסויימים באתר, וכי במקרה זה, הופרה חובת הזהירות.

נקבע, כי אין זה סביר להסתפק בקיומו של מנגנון הסרת הודעות פוגעות רק לאחר הפרסום, ללא כל סינון מראש לנתונים ספציפיים המצוינים על ידי הנרשם ב"כרטיס האישי".

כמנגנוני בקרה אפשריים, הציע השופט גביית מחיר סימלי עבור הרשמה לאתר, דבר אשר יגדיל את הסיכוי לאתר את מפרסם ההודעה, או הפעלת מנגנון ביקורת ספציפי למקרים בהם מפורסמים ב"כרטיסים האישיים" תמונות ושמות.

"המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל הינה כי הנתבע, שהפעיל את האתר ללא כל מנגנון הגנה משמעותי, התרשל, ורשלנות זו, אפשרה, את הפגיעה בשמו הטוב של התובע" כתב השופט.

בהתחשב בכך שבעל האתר אינו "המזיק הישיר", בעובדה שדאג להסרת הפרסום תוך מספר שעות, והפרסום היה באתר שאינו אתר מרכזי ברשת, נקבע כי בעל האתר יפצה את התובע ב- 400 שקלים בגין הפגיעה בשמו הטוב.

המקרים בהם לא הוטלה אחריות על בעלי אתרים ומנהלי פורומים

הטלת אחריות על בעלי אתר אינטרנט בגין פרסומי גולשים – הרתעת יתר )א 37692/03 סודרי נגד שטלריד מיום 1/8/05)

ביהמ"ש השלום בת"א דחה תביעה בגין לשון הרע, אשר הגיש דובר תנועת ש"ס לשעבר כנגד בעלי אתר האינטרנט "הייד פארק", אתר שמטרתו היא הקמת קבוצות דיון ופורומים שבמסגרתם יכולים גולשי אתר אינטרנט להחליף דעות בנושאים שונים.

השופטת רות רונן קבעה, כי אין מחלוקת כי הפרסומים הפוגעים התפרסמו באתר, ולפחות לגבי חלק מהם - ניתן להניח כי מדובר בפרסומים המהווים "לשון הרע", ברם אין להטיל אחריות על בעל האתר.

ראשית, לא ניתן לראות את בעל האתר כמי שפרסם את הפרסומים הפוגעים, רק מתוקף היותו הבעלים והמפעיל של אתר האינטרנט. השופטת רונן השוותה את האתר לכיכר גדולה: "מקימי האתר אחראים להקמת הכיכר ולתחזוקתה. הם מאפשרים מבחינה טכנית לאחרים להקים בכיכר לוחות מודעות בנושאים כאלה ואחרים, לוחות שעליהם יכולים אנשים המעוניינים בכך לתלות פרסומים כאוות נפשם... אולם לא ניתן לראות את הנתבע כמי שמפרסם בעצמו את המודעות על גבי לוחות המודעות. [...] הקושי באיתור ובזיהוי של המפרסמים עצמם, אינו הופך את הנתבע ל"מפרסם".

בנוסף, קבעה השופטת, כי אין להטיל אחריות על הנתבע מכח עוולת הרשלנות. ע"פ השופטת רונן, אם תוטל אחריות על מפעילי אתרים כמו האתר דנן, עלולה להיות לכך תוצאה של הרתעת יתר, היינו העדפה שלא לפרסם במקרה של ספק. חיוב הנתבע בצנזורה וסינון יביא לפגיעה בחופש הביטוי ובאפשרות של זרימת מידע.

מנהל פורום אינו אחראי בגין אי מחיקת פרסומים פוגעים (א 7830/00 בורכוב נגד פורן מיום 14/07/2002)

בית משפט השלום בכפר סבא קבע, כי מנהל פורום אינו אחראי לפרסומים פוגעים, וכי אין להטיל עליו אחריות בגין הימנעות ממחיקת פרסומים פוגעים.

התובע, חירש מלידה, נהג לגלוש רבות בפורומים לחרשים באינטרנט ובתקופה מסוימת אף ניהל פורום לחירשים. לטענתו, הנתבע, אשר החליף אותו בניהול הפורום, פרסם עליו לשון הרע, ואף נמנע מלמחוק הודעות של אחרים, שהיו הודעות פוגעות ומעליבות כלפיו.

השופט רמי אמיר קבע, כי כיוון שברשת, בניגוד לעיתון אין בקרת איכות, וכל אחד כותב למעשה כפי רצונו, הרי שאין להשוות בין האמינות של הנאמר שם לבין זו של העיתונות הכתובה והמשודרת. לכן, אין הצדקה להטיל אחריות מוגברת על "המנהל" ובעל השליטה באתר אינטרנט, בגין מה שכותבים ומפרסמים בו הגולשים מהציבור.

אחריותו של ספק שירותי אינטרנט בגין פרסום פוגע שנעשה ע"י צד ג' תקום, כך נפסק, רק אם וכאשר הצד הנפגע מתלונן על כך בפני הספק ודורש במפורש את הסרת הפרסום הפוגע ; ורק אם הפרסום אכן פוגע ואסור על-פניו ; ולספק יש יכולת למנוע זאת באופן סביר.

במקרה זה, התובע לא הוכיח כל דרישה להסרת הפרסומים, ולכן מנהל פורום אינו אחראי בגין אי-מחיקת פרסומים פוגעים.

בעלי אתר אינטרנט אינם אחראים להפרות של זכויות יוצרים שנעשות על ידי גולשים בפורום (א 64045/04 על השולחן נגד אורט ישראל מיום 10/5/07)

היבט נוסף של שאלת היקף אחריותו של בעל אתר לעוולות והפרות חוק שמבצעים הגולשים באתר, נידון בפסק דין אשר עסק בהפרת זכויות יוצרים ע"י גולשים בפורום.

בימ"ש השלום בת"א דחה תביעה ותביעה שכנגד העוסקות בהפרה נטענת של זכויות יוצרים במתכונים ע"י העתקה ופרסום כתבות מאתר אינטרנט אחד לאתר אינטרנט אחר.

השופטת אביגיל כהן קבעה, כי מתכון כשלעצמו אינו נכנס לגדר יצירה המוגנת לפי דיני זכויות היוצרים, אלא אם כן יש בו חדשנות.

נפסק, כי גם אם אכן בפועל שלחו גולשים יצירות בפורום של אתר אינטרנט אחד שנלקחו ממגזין או אתר אינטרנט של גורם אחר, אין להטיל אחריות על מנהלי הפורומים או על בעלי האתר בו מתקיימים הפורומים.

השופטת כהן אימצה את גישת ביהמ"ש בעניין בורוכוב, לפיה במקרה שבו ביהמ"ש משתכנע כי בעל אתר האינטרנט לא ידע על הפרת זכויות היוצרים, וכאשר נודע לו על כך, הסיר את הפרסום המפר סמוך להודעה, אין מקום להטיל על בעל האתר אחריות לאותה הפרה.

אתר אינטרנט אינו אחראי ללשון הרע שמפרסם גולש בפורום המנוהל ע"י האתר (א 14303/08 רבקה פלח- חנות "בייבי פלוס" נ' פלונית מיום 31/03/09)

גם במקרה זה, פסקה השופטת אביגיל כהן באותה רוח, כאשר קבעה כי לתובעת, אשר בעניינה פורסמה הודעה שלילית באחד הפורומים באתר הכללית, אין עילת תביעה בלשון הרע כנגד מפעילת אתר האינטרנט- שירותי בריאות כללית.

זאת, בשל העובדה כי עפ"י הפסיקה, "אין להחיל על אתר אינטרנט אחריות לפרסום בהתאם לסעיף 11 לחוק איסור לשון הרע", שכן אתר אינטרנט אינו מהווה "אמצעי תקשורת" לצורך החוק.

כן ציינה השופטת, את עקרון ה"הודעה והסרה" שנקבע בפס"ד בורוכוב ואותו אימצה בפרשת "על השולחן" לעיל.

אתר האינטרנט מהווה "אמצעי תקשורת", אך הטוקבקים אינם חלק מהעיתון (א 5844/07 וינטרוב נ' גלובס מיום 03/12/09)

בפסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בראשון לציון מפי השופט אורן שוורץ, לא הוטלה אחריות על אתר גלובס לטוקבק פוגעני שפורסם בעקבות כתבה באתר, והורד מהאתר מיד עם הבקשה להסירו.

נקבע, כי נוכח מאפייניו של האתר, המכיל כתבות ומאמרים ומתנהל בדומה לעיתון, האתר הינו בבחינת "עיתון מקוון", לצורך החוק.

עם זאת, נקבע כי הטוקבקים המתפרסמים בצד הכתבות, אינם חלק מהאתר, אלא "מעין קריאות ביניים שנשלחות אל הרשת, המהווה את כיכר השוק של ימינו. היעדר הארגון והיעדר היד המכוונת, די בהם כדי להבדיל את הטוקבקים מחלקו העיתונאי של אתר הנתבעת" ואין לעורך האתר, שליטה ממשית עליהם.

השופט שוורץ התייחס גם למנגנון הפיקוח על הטוקבקים שהופעל באתר וקבע שהאתר פעל באופן סביר בהקשר זה, ועל כן, אין מקום להטיל עליה אחריות לפרסום הטוקבק.

תזכיר חוק מסחר אלקטרוני תשס"ו – 2005

כאמור, כיום אין חוק המסדיר את נושא אחריות בעלי אתרים, מנהלי פורומים וגורמים נוספים לתוכן המהווה לשון הרע, או פגיעה נזיקית אחרת.

תזכיר חוק מסחר אלקטרוני שנערך על ידי הועדה לבדיקת הבעיות המשפטית הכרוכות במסחר אלקטרוני מטעם משרד המשפטים, מייצג את גישתו האפשרית של המחוקק בנושא.

הגדרות

ספק שירותי אירוח – ספק המספק שירות שמהותו היא אחסון של מידע המסופק ע"י מנויי השירות על שרתי המחשב שלו או מתן פומבי למידע שתוכנו חובר ע"י אחר באתר האינטרנט שלו לשם הפצתו ברשת תקשורת אלקטרונית, לרבות שירות שמהותו היא כלי חיפוש.

ספק שירותי גישה - ספק המספק שירות שמהותו היא מתן גישה או חיבור לרשת תקשורת אלקטרונית.

אחריות

תזכיר החוק קובע, כי הגורמים המוזכרים לעיל לא ישאו באחריות נזיקית בגין תוכן שכתב צד ג' בהתקיים תנאים מסוימים. למשל, ספק שירותי אירוח לא ישא באחריות אם לא ידע ולא צריך היה לדעת שתוכן המידע מהווה עוולה, המחבר לא פעל מטעמו, ומשנודע לו על תוכן המידע המהווה לכאורה עוולה, פעל להסרתו.

ניתן לראות, כי גישת המחוקק כפי שהיא באה לידי ביטוי בתזכיר, הינה כי דרושה מודעות של הספק למהותו של הפרסום כדי להקים את אחריותו, בצירוף תנאים נוספים.

גישה זו דומה לגישתו של השופט רמי אמיר מבית משפט השלום בכפר סבא, אשר קבע כי אחריותו של ספק שירותי אינטרנט בגין פרסום פוגע שנעשה ע"י צד ג' תקום רק אם וכאשר הצד הנפגע מתלונן על כך בפני הספק ודורש במפורש את הסרת הפרסום הפוגע ; ורק אם הפרסום אכן פוגע ואסור על-פניו ; ולספק יש יכולת למנוע זאת באופן סביר.

לסיכום

פסקי הדין והגישות השונות מלמדים, כי אין תשובה חד משמעית לשאלת היקף אחריותם של בעלי אתרים ומנהלי פורומים לפרסומים פוגעים של גולשים.

בדומה לשאלת חשיפתם של טוקבקיסטים, ישנם פסקי דין לכאן ולכאן, וטרם נאמרה מילתו של בית המשפט העליון בנושא, או של המחוקק.

מומלץ לבעלי האתרים ולמנהלי הפורומים לשקול היכן האיזון הראוי בין חופש הביטוי לבין ההגנה על שמו הטוב של מושא התגובה, וכמובן לקבל ייעוץ משפטי מתאים.

כאמור, ימים יגידו מהו האיזון שיקבע המחוקק.

לפסקי הדין שאוזכרו במאמר:

תב"מ 16/01 ש"ס נ' ח"כ אופיר פינס

ת"א 37692/03 סודרי נ' שטלריד

ק"פ 145/00 וויסמן נ' גולן

א 32986/03 בושמיץ נגד אהרונוביץ'

תק (ת"א) 8796-06-08 אבי רועי דוביצקי נ' ליאב שפירא

א 7830/00 בורכוב נגד פורן

א 64045/04 על השולחן נגד אורט ישראל

א 14303/08 רבקה פלח- חנות "בייבי פלוס" נ' פלונית

א 5844/07 וינטרוב נ' גלובס

* עו"ד שחר ולנר, שותף במשרד אלטשולר – ולנר ועורך תחום מדור אינטרנט ומחשבים באתר המשפט הישראלי – פסקדין ; עו"ד שירה הימן, מנהלת תכנים באתר המשפט הישראלי – פסקדין.

** כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים ו/או המצורפים להם.

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.