זמן קצר לאחר שאמה נפטרה, נלחמה הבת באביה מלחמה מרה בשתי ערכאות – הכל כדי לפנות אותו מהדירה בה הוא מתגורר מזה כעשור. שתי הערכאות דחו את טענתה כי היא בעלת הדירה, אף שהדירה נרשמה על שמה.
בשנת 1999 רכש האב דירה בהרצליה, וכפי שנהג במקרים אחרים, רשם את הנכס על שם אחד מילדיו, הפעם על שם בתו.
נקלעתם לסכסוך משפחתי?
פנו לקבלת ייעוץ מ-עו"ד משפחה
הדירה נרכשה במצב של מעטפת, כלומר, דירה לא גמורה, ורק בשנת 2005 נערכו בה עבודות מקיפות לצורך התאמתה למגורים. בסך הכל הושקעו בה 2.5 מיליון שקל במימון האב, כאשר הבת נשאה בחלק מתשלומי המשכנתא ובחלק מהוצאות אחזקת הבית.
בתום העבודות, עברו האב והאם להתגורר בדירה, ובתם, אשר מתגוררת בחו"ל מאז תחילת שנות ה-90, התארחה בדירה עם בעלה וילדיה כאשר הגיעו לביקורים בארץ.
בשנת 2009 נפטרה האם. בסמוך לכך פנתה הבת לבית המשפט למשפחה בתל אביב, בטענה שהיא זכאית לממש את זכויותה כבעלת הדירה, ודרשה להורות על סילוק אביה, וכן לקבוע שהיא הבעלים של כל הרהיטים בבית.
בתגובה, טען האב כי למרות הרישום – הוא בעל הדירה בפועל וכי בתו החזיקה את הזכויות בדירה בנאמנות בלבד. לטענתו, עניין הנאמנות לא הועלה על כתב מתוך יחסי האמון המשפחתיים.
לדברי האב, הוא רכש את הדירה בכספו וטיפל בכל ענייניה. תשלומי המשכנתא ששילמה בתו, הוא הוסיף, הם בעצם תשלומים עבור החזר הלוואה שהעניק לבעלה.
בית המשפט מצא את עדותו של האב אמינה, לעומת עדותה של הבת שהייתה בלתי ברורה ורצופת סתירות, וקבע שהאב הוא בעל הזכויות בדירה.
הבת סירבה לוותר על הדירה ובאוקטובר 2013 הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בערעורה היא מתחה ביקורת ארוכה על פסק הדין הקודם, וטענה כי האב כלל לא הוכיח קיום יחסי נאמנות או השקעה בדירה, מה גם שלשיטתה, היה צורך לדחות טענה זו עקב התיישנות.
האב הסתמך על פסק הדין הקודם, שניתן לדבריו על סמך מסמכים רבים המאמתים את טענותיו, ואף הגיש ערעור נגדי במטרה שיפסקו לזכותו הוצאות משפט על ניהול ההליך הקודם.
אין זכות
סגן הנשיאה, אב בית הדין השופט ישעיהו שנלר, קיבל את קביעותיו של בית המשפט הקודם, וקבע כי האב הוכיח כי הוא בעל הדירה האמיתי.
השופט גם לא קיבל את טענת ההתיישנות שהעלתה הבת, משום שהיא לא העלתה אותה בהזדמנות הראשונה. בנוסף, ציין כי ככלל, אדם שמחזיק נכס בנאמנות ודורש את הבעלות לעצמו, לא יכול להעלות טענת התיישנות נגד מחזיק הנכס בפועל.
ואולם, גם בקשת האב לקבל החזר על הוצאות על ההליך הקודם לא התקבלה, שכן לעמדת השופט, לא הייתה טעות משפטית קיצונית או פגם מהותי בשיקול דעתו של בית המשפט הקודם, שבחר שלא לפסוק לאב הוצאות.
בסופו של דבר שני הערעורים נדחו. הפעם הבת חויבה לשלם לאביה 30,000 שקל עבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
סגן הנשיאה השופט ד"ר קובי ורדי והשופט חגי ברנר הצטרפו לפסק הדין.
- ב"כ המערערת והמשיבה שכנגד: עו"ד ישי בית-און
- ב"כ עו"ד המשיב והמערער שכנגד: עו"ד דני שרמן, עו"ד אביטל קזלו
* עו"ד אבירם מיכאל עוסק בדיני משפחה ודיני מקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.