בעלי מועדון "בית המרזח" שברמת ישי ניסו להתנער מאחריות וטענו כי מעולם לא התירו לעובדיהם להפלות בליינים על רקע מוצאם. אלא שבית המשפט קבע שהתובעים הוכיחו את טענותיהם והטיל על הבעלים אחריות אישית לאירוע.
בית משפט השלום בנצרת קיבל לאחרונה תביעתם של שני אחים, ערבים ישראלים, שטענו כי לא הוכנסו למועדון "בית המרזח" ברמת ישי בשל חזותם ומוצאם. השופט דניאל קירס קבע שהאחים הוכיחו כי לא הוכנסו למועדון עקב הפליה אסורה על רקע מוצאם ופסק להם פיצויים בסך של 71,000 שקל.
במרץ 2017 הגיעו שני האחים למועדון כדי לחגוג יום הולדת יחד עם עוד חבר מהמגזר הערבי וצמד חברים יהודים. לפי גרסת אחד מהם, המאבטח בכניסה הכניס את חברו הערבי לאחר שהציג בפניו תעודת חוגר (צד"לניק) אך אותו הוא סירב להכניס בתואנה שמדובר במסיבה סגורה והוא אינו מופיע ברשימת המוזמנים.
בנוסף טען הצעיר כי המאבטח נהג באלימות ודחף את אחיו שבא לעזרתו ואף דרש מאותו חבר שאישר את כניסתו לצאת מהמועדון במיידי. לעומת זאת, חבריהם היהודים הצליחו למרבה הפלא להיכנס אליו ללא כל קושי.
בתביעה שהגישו חודש לאחר מכן, טענו האחים שהופלו עקב חזותם ומוצאם, וביקשו לחייב את המועדון לשלם להם 141,000 שקל על עוגמת נפש, תקיפה ואיומים ופיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק איסור הפליה.
הנתבעים – המועדון ושני בעליו – טענו כי במקום מבלים צעירים מכל קצוות האוכלוסייה בלי קשר למוצאם, מינם או דתם. לדבריהם, שני התנאים היחידים לכניסה למועדון הם גיל (מעל 18) והיעדר שכרות. הם הכחישו שקיימת אצלם "רשימת מוזמנים" לצורכי סינון, וטענו שכניסת התובעים נאסרה מכיוון שאחד מהם היה שתוי והשני לא הציג תעודה מזהה. לטענתם, עצם העובדה שהמאבטח התיר לחברם של התובעים להיכנס מפריכה את טענתם בדבר הפליה אסורה.
גרסאות כנות ואמינות
השופט קירס ציין כי התובעים והעדים מטעמם מסרו גרסאות כנות ואמינות, והצליחו להוכיח את טענותיהם בנוגע להתנהגות המאבטח בכניסה למועדון ולהפליה על רקע גזעני. בכלל זה קיבל השופט את טענתם כי לא היו שתויים והציגו בפני המאבטח רישיון נהיגה.
השופט ציין בנוסף כי העובדה שהמאבטח הכניס למועדון את חברם הלא יהודי של התובעים לא מעידה על היעדרה של הפליה ולו משום שאותו חבר הוצא מהמקום לאחר שנודע למאבטח כי אף הוא ערבי.
בהמשך השופט הבהיר כי האחריות לא מוטלת רק על שכם המועדון – כגוף משפטי נפרד – אלא גם על בעליו, שלא הצליחו להוכיח כי לא היו מודעים למדיניות המפלה של עובדיהם. מסקנה זו התבססה גם על העובדה שהמאבטח עצמו משתייך למגזר הערבי וסביר להניח שלא היה מתנגד להכנסת התובעים אלמלא ניתנו לו הנחיות ממעסיקיו.
לגבי סכום הפיצוי, השופט שקל את נסיבות המקרה וחומרת ההפליה וקבע שהמועדון ובעליו יפצו את התובעים בסך של 71,000 שקל כפיצוי ללא הוכחת נזק לפי החוק לאיסור הפליה ופיצוי על התקיפה והאיום של המאבטח. בנוסף חויבו הנתבעים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 11,275 שקל.
- ב"כ התובעים: עורכי דין נזיקין מאירה אזרד, הדס קרמניצר
- ב"כ הנתבעים: עוה"ד סמדר איתן סיזמן, מור כהן
עו"ד גל אביהוד
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.