האישה התעקשה על שלום בית אף שלא באמת רצתה בכך אך מצד שני, הבעל לא הוכיח שמרדה בו. בנסיבות אלה נקבע כי התנהלותה לא שוללת ממנה את הזכות לקבלת הכתובה אך בהחלט משליכה על הסכום שמגיע לה.
בית הדין הרבני בנתניה חייב לאחרונה גבר לשלם לגרושתו חצי מכתובה של 180 אלף שקל. בפסק הדין נקבע כי אין עילה הלכתית לשלילת הכתובה משום שלא הוכח כי האישה בגדה או מרדה בו אך מצד שני, יש להפחית את הסכום ל-90 אלף שקל, לנוכח התנהלותה הפוגענית כלפי הבעל והתעקשותה הלא כנה על שלום בית.
המריבה הראשונה של בני הזוג אירעה כבר ביום החתונה. מאז ועד לתום נישואיהם ב-2015 חייהם התאפיינו במריבות בלתי פוסקות. ב-2011, שנתיים אחרי שנישאו ושנה אחרי שנולד בנם המשותף, עזבה האישה את הבית בטענה שבעלה נהג באלימות כלפי אחותה.
תוך זמן קצר הגיש הבעל תביעת גירושין, ואילו האישה הגישה במקביל תביעות משמורת ומזונות בבית המשפט למשפחה ותביעת שלום בית ברבני.
אחרי שנתיים של דיונים הודיעו בני הזוג ששלום הבית לא צלח וב-2015 הם התגרשו כאמור. בנסיבות אלה בית הדין נדרש לדון בתביעת האישה לכתובתה.
האישה טענה בין היתר כי שלום הבית קרס משום שבעלה סירב לגעת בה ודרש ממנה לקבל את זה שהוא נוגע בבחורות אחרות.
לעומתה הבעל טען כי האישה לא זכאית לכתובה. לטענתו, הוא לא הצליח לקיים עם אשתו יחסי מין כיוון שכל הזמן קיללה וגידפה אותו והוא "לא רובוט". הוא הכחיש כי בגד בה ואף הסכים לעבור בדיקת פוליגרף אך האישה סירבה לכך.
חריג ויוצא דופן
את פסק הדין העיקרי כתב הרב שלמה שפירא.
הדיין כתב כי במקרה הנוכחי מלכתחילה לא שרו בבית בני הזוג אהבה, אחווה או רעות. "בדיונים התברר שהצדדים קיימו יחסי אישות ארבע פעמים לכל היותר... אין ספק שמספר הפעמים שהצדדים קיימו יחסי אישות במשך כל חיי נישואיהם היה נמוך, חריג ויוצא דופן ביחס לצורה בה מתנהלים שני בני זוג צעירים ובריאים", כתב בהקשר זה.
במענה לטענות הצדדים נקבע כי לא הוכח שהבעל קיים יחסים עם נשים אחרות. נקבע כי לכל היותר הוא בילה עם חברותיו לעבודה כמקובל בחברה החילונית, והעובדה שהאישה סירבה לבדיקת הפוליגרף מעידה על כך שאין רגליים לטענותיה בעניין זה. כמו כן נפסק כי אין בדל ראייה לכך שהתנהג באלימות.
לצד זאת נקבע כי אין ספק שקשריו עם חברותיה לעבודה פגעו באשתו. מנגד, העובדה שהאישה סירבה לעבור לגור עמו בקרבת מקום עבודתו הקשתה עליו מאוד וגרמה לכך ששהה שעות רבות בנסיעות – מה שהסלים את היחסים הרעועים גם כך.
בנסיבות אלה נקבע כי אמנם לא הוכחה עילה הלכתית לפטור את הבעל מתשלום הכתובה, שהרי האישה לא הוכרזה כמורדת ולא בגדה בו. בנוסף, אף שהיא זו שעזבה את הבית אי אפשר לקבוע שרק היא אשמה בגירושים.
בנסיבות אלה היא לכל היותר נחשבת ל"אישה רעה" – עילה לגירושים אך לא לפטור מכתובה.
עם זאת, הדיין פסק כי אי אפשר להתעלם מכך שהאישה התעקשה על שלום בית שלא בכנות, ויש לכך השלכה על סכום הכתובה שמגיע לה.
על כן הוחלט – בהסכמת הדיינים הרב אריה אוריאל והרב אברהם מייזלס – כי האישה תקבל רק חצי מדמי הכתובה שהם 90,000 שקל.
עו"ד דורית ענבר סברדליק
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.