בית הדין הרבני בטבריה פטר בעל מכתובה משום שאשתו הסכימה לגט. אלא שבית הדין הרבני הגדול קבע שמדובר בטעות חמורה: לא ייתכן לשלול זכויות מאישה שביקשה להיפרד מבעל מתעלל
בפסק דין של בית הדין הרבני הגדול בירושלים מיוני האחרון שהותר לפרסום כעת ביטלו הדיינים הרב מיכאל עמוס, הרב שלמה שפירא והרב אברהם שינדלר את החלטת בית הדין הרבני בטבריה לשלול מאישה כתובה משום שרצתה להתגרש. הדיינים קבעו כי אישה שמעוניינת להתגרש מבעל אלים שהתעלל בה נפשית ופיזית, לא מפסידה כתובה. עם זאת הוחלט שהסכום שישלם יעמוד על שני שליש מהכתובה ובסך הכל 36,000 דולר.
בני הזוג נישאו זה לזו ב-2007 בנישואין שניים אבל מערכת היחסים ביניהם התאפיינה מלכתחילה במשברים רבים שכללו תלונות על אלימות וריבים קשים.
ב-2016 הגיש הבעל תביעת גירושין בטענה שאשתו מתעללת בילדים אבל ביקש לעכב את הגט עד להכרעה בטענותיו לפטור מכתובה.
בית הדין הרבני נענה לבקשת הבעל מחשש שאחרת יעכב את הגט ולמרות שדחה את טענותיו כנגד האישה ומצא כי נהג כלפיה באלימות, החליט לפטור אותו מתוספת הכתובה (הסכום שנכתב בשטר הכתובה). הדיינים נימקו זאת בכך שהאישה הודיעה שהיא רוצה להתגרש גם אחרי שהבעל אמר שהוא מוכן לנסות לשלום בית.
בני הזוג התגרשו כשבועיים לאחר מכן ובהמשך הגישה האישה ערעור על הכתובה. היא טענה כי לא ייתכן שבית הדין יקבע שסבלה מאלימות נפשית ופיזית קשה ובתוך כך יפטור את בעלה מכתובה ויאשים אותה בגירושין.
חוצפה
הבעל ביקש לקבוע שהגט פסול מעצם הגשת הערעור אבל הרב מיכאל עמוס, הרב שלמה שפירא והרב אברהם שינדלר הבהירו שלא ייתנו יד לסחטנות שכזו. "טיעון שמהותו היא 'טעיתי שלא ניסיתי לסחוט את האישה לוויתור או לעכב את הגט... מלבד היותו חוצפה ועזות מצח, מופרך הוא גם כשלעצמו", כתב הדיין עמוס.
הדיין שפירא הוסיף כי הבעל התאכזב מהערעור משום שהיה בטוח ש'הפיק את זממו' והצליח למנוע מהאישה את הכתובה אלא שאין בכך כדי לפגום בכשרות בגט. בתוך כך העיר הדיין כי במקרה הזה לא היה מקום לחכות עם הגט עד לפסיקה בסוגיית הכתובה ומוטב היה שבית הדין לא היה קושר בין השניים.
לגופו של עניין קבעו הדיינים כי נעשתה טעות גדולה במתן הפטור לבעל. הדיין עמוס קבע כי הבעל הוא שהגיש תביעת גירושין ולא היה מקום להתייחס לאמירתו מן הפה לחוץ שהוא מעוניין בשלום בית, שכן ברור שלא רצה בו בפועל.
הדיין שפירא הוסיף כי הסכסוך בין הצדדים קשה ביותר ואף הוביל לניכור הורי של הילדים כלפי האם כך שממילא לא היה כל סיכוי לשלום בית. יתרה מכך, לא היה מקום לשלול כתובה מאישה שהציגה ראיות רבות לכך שבעלה נהג כלפיה באלימות פיזית, נפשית ומילולית, כולל תמלול שיחה שבה ייחל למותה.
לא ייתכן, קבע, שאישה תידרש לחזור לבעל שמקלל ומכה אותה. גם אם הייתה עושה זאת ברור ששלום הבית היה נכשל שהרי הבעל לא הראה שום חרטה או נכונות להשתנות. בנסיבות המקרה הזה רצון האישה בגירושין מובן וודאי שאינו פוטר את הבעל מהתחייבותו בתשלום הכתובה.
לבסוף הוחלט שהבעל ישלם לאישה 36 אלף דולר שהם שני שליש מהכתובה. המלצה של הדיין שפירא להתנות את הפטור משליש הכתובה בהתחייבות הבעל לפעול לחידוש הקשר של הילדים עם אמם נדחתה.
- ב"כ האישה: עו"ד יפעת יחיא וטוענים רבניים צבי גלר ונדב טייכמן
- ב"כ הבעל: ראם בן ציון, עוד גירושין
עו"ד רועי קורץ
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.