אח במרכז הרפואי לבריאות בנפש בעכו נפל קורבן למתקפה אלימה מצד מטופל, שהוגדר מראש כאדם הזקוק להשגחה מיוחדת. בית המשפט קבע לאחרונה, כי המדינה לא נקטה באמצעים מספקים למניעת אלימות מצד מטופלים חריגים, וחייב אותה בפיצוי של 105 אלף שקל.
המטופל אושפז תחת השגחה מיוחדת לפני כשבע שנים במרכז הרפואי לבריאות הנפש ע"ש פליגלמן בעכו בשל מצב של אי-שקט ותוקפנות. במהלך האשפוז הוא נקשר והושם בחדר בידוד, ושהה תחת השגחה צמודה של אחד מעובדי המקום.
נפגעתם במהלך תאונה?
פנו ל-עורך דין נזקי גוף
ביום החמישי לאשפוז הצוות הרפואי שחרר אותו מהקשירה והותיר אותו תחת השגחת אח. עוד באותו היום תקף המטופל את האח באגרופים ובמכות בראשו.
ביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה, קבע לו נכות נפשית קבועה בשיעור של 5% ושילם לו דמי פגיעה עבור 91 ימים.
בשנת 2011, הגיש האח תביעת פיצויים נגד המדינה – בעלת בית החולים, לבית משפט השלום בקריות.
התובע טען כי התאונה התרחשה בעקבות רשלנות מצד המרכז הרפואי, שלא נקט באמצעים מתאימים כדי למנוע אירועי אלימות מצד מטופלים שפוטנציאל האלימות שלהם גבוה.
המדינה, מצידה, ביקשה לדחות את התביעה בטענה שהמרכז פעל בהתאם לנהלי הבטיחות ולכן לא התרשל.
המדינה הגישה לעיונו של בית המשפט את נהלי הבטיחות במרכז, המעידים לשיטתה על שלל אמצעים להרגעת מטופלים, בין היתר באמצעות שיחות הרגעה, טיפול תרופתי, השתלטות בכוח וקשירה. כמו כן, נטען שהתובע עבר הדרכת "קרב מגע" שהקנתה לו כלים להתמודד עם אלימות מצד מטופלים.
מטופל מיוחד דורש טיפול מיוחד
השופט דאוד מאזן ציין כי לנוכח העובדה שמדובר היה במטופל חריג, שבעבר כבר ניסה לתקוף מטפלים וקשה היה לצפות את התנהגותו, היה על בית החולים לנקוט באמצעי זהירות קשוחים יותר כדי להתמודד עם התפרצות אלימה, כפי שבסופו של דבר אירעה בפועל.
אמנם, יש לזקוף לזכות הצוות הרפואי את נכונותו לשחרר את המטופל ולבדוק חלופות טיפול מתונות יותר, שאינן פוגעות בזכות התנועה שלו, ואין בשחרורו משום רשלנות, אולם בנסיבות המקרה היה צורך בהשגחה רצינית יותר לאחר התרת הקשירה.
"אני סבור כי היה מקום לשקול ששני מטפלים ישגיחו על החולה ובעת הצורך יהיה קל להשתלט עליו ולנטרל כל סכנה הן למטופל עצמו והן גם לצוות הרפואי", כתב השופט בפסק הדין, והביע צער על כך שדרך זו לא כלל לא נשקלה חרף העובדה שהתברר כי הדבר לא היה כרוך בתוספת כוח אדם במשמרת.
באשר לנהלי הבטיחות, השופט קבע כי הנהלים שהציגה המדינה הם נהלים לטיפול כללי בחולים, אולם לא נכלל בהם נוהל ספציפי המדריך את המטפלים כיצד להתנהל מול מטופל אלים. בנוסף, הדרכת קרב מגע לא מספיקה כדי להבטיח את שלומם של העובדים, ולנוכח כל אלה לא ניתן להסיר אחריות מהמדינה לנזקי התובע.
משכך, השופט קבע שהמדינה התרשלה בכך שלא נקטה אמצעים מספקים למניעת אירוע האלימות הצפוי, ולכן היא אחראית לנזקי התובע. בהתאם, חויבה המדינה לשלם לתובע פיצוי בסך 105,000 שקל עבור כאב וסבל, הפסדי שכר והוצאות רפואיות. המדינה חויבה בשכ"ט עו"ד בשיעור 20% מסכום הפיצוי ובהוצאות משפט.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עורך דין ששון חורש עוסק בנזקי גוף
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.