חרף הסכם גירושין שקבע אחריות הורית משותפת, השופטת נענתה לבקשת האם לעבור מהדרום לצפון כדי לגור לצד בעלה החדש: "היא ההורה הטוב יותר"
השופטת אפרת שהם דליות קיבלה לאחרונה בקשה של אם לעבור עם שלושת ילדיה הקטנים (בני 4.5, 8.5 ו-13) לצפון הארץ. לבני הזוג לשעבר שני ילדים נוספים בני 16.5 ו-18.5 ששוהים בפנימיות ופסק הדין לא יחול עליהם. השופטת התרשמה שהאב אינו מקיים את זמני השהות כסדרם וכי הנטל רובץ בעיקר על האם. באיזון העדין של צרכי כל אחד מהקטינים מצאה השופטת לנכון לקבוע שהמעבר יתבצע רק בסוף שנת הלימודים הנוכחית.
בני הזוג חתמו על הסכם גירושין במאי 2020 בבית הדין הרבני ובאותו יום הם התגרשו. בהסכם נקבע הסדר של אחריות הורית משותפת וחלוקת זמני שהות לפיה הילדים ישהו במחיצת האב יומיים בשבוע כולל לינה ובכל סוף שבוע שני. עוד הוסכם כי הצדדים ימשיכו לגור באזור מגוריהם הנוכחי בדרום הארץ עד הגיעם של הילדים לבגרות.
לפני כשנתיים הגישה האם תביעה להעתקת מקום המגורים של שלושת הילדים הקטנים לצפון הארץ לאור רצונה להינשא לבן זוגה. במרץ 2021 האם ובן הזוג נישאו. במקביל אף האב הספיק להתחתן מחדש, להתגרש ולהתארס בשלישית.
בתסקיר שהוגש על ידי המחלקה לשירותים חברתיים ניתנה המלצה להתיר את המעבר אך מומחה שמונה מטעם בית המשפט המליץ שלא להעביר את הילדים.
האם טענה שמאז ניתן תוקף של פסק דין להסכם הגירושין האב עושה שינויים באופן גורף וחד צדדי בזמני השהות על פי צרכיו, ופוגש בהם בעיקר, אם בכלל, בסופי שבוע. היא ציינה שהיא זו שמטפלת בפועל בקטינים ונותנת להם מענה כלכלי, רגשי ופיזי בכל רגע נתון.
האב טען מנגד כי אין לאפשר את מעבר הקטינים. לדבריו המהלך סותר את הסכם הגירושין, מנוגד לטובת הילדים ומשמעותו ניתוק מאביהם, מסביבתם, מחבריהם ומהמסגרת החינוכית. לשיטתו, האם שמה לנגד עיניה את טובתה האישית ואת רצונה לפתוח "דף חדש" בחייה בכל מחיר תוך הקרבת טובת ילדיה.
הדמות המשמעותית
השופטת אפרת שהם דליות מבית המשפט למשפחה בבאר שבע התירה את מעבר הקטינים.
״ההכרעה בסוגיה מורכבת וקשה. מדובר במשפחה המונה הורים וחמישה ילדים בגילים שונים, כאשר יש להתחשב בשיקולים שונים של כל קטין על פי צרכיו וגילו. אף אם ניתן להבין לליבו של כל אחד מהצדדים - רצונה של האם להמשיך בחייה ולחיות עם בן זוגה הנוכחי ורצונו של האב במגורי הקטינים בסמוך אליו״, כתבה השופטת.
היא ציינה שאין בהוראות הסכם הגירושין כדי לדחות את בקשת האם על הסף, מאחר שזמני השהות של האב עם הקטינים לא היו יציבים מאז נפרדו הצדדים. היא הוסיפה שמהתנהלות האב עולה שהוא אינו מודע לצרכי הקטינים עד כי הדברים גובלים בהזנחה פיזית ורגשית. השופטת כתבה שבאחד המקרים האב הותיר את הילדים הקטנים (בני 4 ו-8) בחניית הבניין של האם לבדם, כשלאחר מכן התברר שידו של אחד מהם נשברה והאב סירב לקחת אותו למיון.
לדברי השופטת, מסכת הראיות תומכת במסקנה שהאם היא הדמות המשמעותית והיציבה בחייהם ובפועל היא ההורה "הטוב יותר".
עם זאת, וכדי לאפשר לבת הגדולה בת ה-13, נערה מתבגרת, לסיים את שנת הלימודים ולא לטלטל את עולמה באמצע השנה החליטה השופטת להתיר את המעבר רק החל מיולי 2023.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב״כ התובעת: עו"ד מירן שלג
- ב״כ הנתבע: עו"ד איילת קריספל
עו״ד אילן גבע
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.