אם שנאנסה לעיני ילדיה ביקשה לעבור איתם דירה – האב התנגד

בשנה שעברה פרץ גבר לביתה של האם בגדרה ותקף אותה לעיני ילדיה הקטנים. בעקבות הטראומה היא עברה איתם בסמוך לבית הוריה, המרוחק מבית האב. בית המשפט אישר את המעבר וקרא לאב להפגין חמלה

השופט בן שלו קיבל לאחרונה תביעה שהגישה אם לשלושה שביקשה לעבור איתם לגור בסמוך לבית משפחתה הגרעינית. סיפורה של האם התפרסם בשנה שעברה בעקבות אונס אלים שעברה בביתה על ידי גבר זר, בעוד ילדיה הקטנים בבית. לאחר האירוע היא עדכנה בקבוצת הווטסאפ השכונתית "תיזהרו, תסגרו את הדלתות". בסמוך לאחר המקרה הטראומטי היא עברה עם ילדיה לאזור השרון, לצד בני משפחתה. האב התנגד וטען כי על האם והילדים לשוב לאזור גדרה שם חיה המשפחה לפני הפירוד, אך השופט אישר את המעבר.

בפברואר 2023 פרץ גבר לדירת האם בגדרה, אליה עברה זמן קצר לפני כן עם שלושת ילדיה הרכים (בני שבע, שש וארבע), ובאכזריות אנס אותה כשהילדים שהו בדירה וחלקם עדים לאירוע.

לאחר האונס האם פנתה לבית המשפט בבקשה להתיר לה לעבור עם הילדים לאזור השרון, בקרבת בני משפחתה הגרעינית, לשם פנתה לאחר שחרורה מבית החולים. האב, שביתו מרוחק כ-80 ק"מ משם, התנגד. חרף ההתנגדות ניתנה החלטה המאשרת את המשך מגורי האם והילדים בשרון עד לתום שנת הלימודים.

מאז ועד היום, אגב אירועי השבעה באוקטובר 2023, פרוץ המלחמה והתפרצות מחלה קשה אצל האם, מנהלים ההורים הליכים משפטיים על רקע רצון האב להשיב את הילדים לגור בסמוך אליו.

האם הדגישה כי עתירתה להעתיק את מקום מגורי הקטינים לשרון נולדה מתוך אילוצי הטראומה הקשה שעברה בעקבות האונס האלים. היא הוסיפה כי היא והילדים עוברים טיפולים במקום המגורים החדש וניתוק הילדים ממוקד הטיפול וממוסדות החינוך, כמו גם מהמעטפת המשפחתית, אינו לטובתם.

האב טען כי מרכז חיי הצדדים היה באזור השפלה והדרום. לדבריו, שאלת המעטפת המשפחתית אינה רלוונטית כיום, גם אם הייתה רלוונטית במסגרת ההחלטה לאשר את המעבר בסמוך למקרה. לטענתו מדובר היה ב"החלטה יוצאת דופן שנסמכת על חמלה". הוא הדגיש את רצונו להיות אב דומיננטי, מה שלדבריו לא מתאפשר כשהוא מגיע לשהות עם הקטינים כמה שעות ומשוטט איתם בגנים ובקניון. 

מימד כוחני

השופט בן שלו מבית המשפט למשפחה בקריית גת קיבל את תביעת האם וקבע שהמעבר לשרון יהיה קבוע. הוא כתב כי התרשם שמערכת היחסים בין הצדדים מאופיינת במימד כוחני בהתנהלות האב כלפי האם ובחוסר יכולתו לגלות אמפטיה וחמלה למצב שלה. 

עוד ציין השופט כי מחוות דעת המומחה שמונה בתיק עלה שהאם היא ההורה הדומיננטי, הן לפני האונס האכזרי והן לאחריו. כמו כן, ניכר שהאב בחר במודע לצמצם את זמני השהות שלו עם הילדים.

הוא הוסיף כי לא ניתן היה להשתחרר מהרושם שהאב מעדיף את תחושותיו וצרכיו שלו, על פני צרכי הילדים. כך למשל, האב סירב להצעה שעלתה בהליך לקיים זמני שהות מוגברים בסופי שבוע, למשל שניים מכל שלושה.

השופט ציין כי אירוע האונס האלים הוביל להידרדרות במצבם הרגשי של הילדים והמעבר לשרון דווקא סימן נקודת מפנה חיובית בתהליך ההחלמה. הוא הדגיש ששאלת מצבה ורווחתה של האם היא בעלת נפקות של ממש, הן ישירה והן עקיפה על מצבם של הילדים. מגורי האם בשרון, במיוחד נוכח התנהלותו הבלתי תומכת (בלשון המעטה) של האב, משמשים לה כבסיס ומשענת חיוניים מאין כמותם להחלמתה הרגשית והפיזית.

בסיכומו של דבר קבע השופט כי ביתם העיקרי של הקטינים הוא בית האם, לצד אחריות הורית משותפת, וכי הילדים ימשיכו לגור לצד האם באזור השרון. לאב נקבעו זמני שהות.

האב חויב בהוצאות בסך 20,000 שקל.

• ב"כ האב: עו"ד ערן דוידוב, עו"ד אבנר זינגר
• ב"כ האם: עו"ד דורון ויאיר שיבר

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.