בית המשפט שוכנע שלבני הזוג הייתה כוונה לשיתוף ספציפי ביחס למשק במושב נוכח אינדיקציות חזקות כמו נישואים ארוכים וביצוע שיפוץ משמעותי
מושבניקית שנפרדה מבעלה אחרי נישואים ארוכים לא תצא בידיים ריקות. בפסק דין שהותר לאחרונה לפרסום קבע בית המשפט למשפחה בטבריה כי האישה תקבל חצי מהמשק שרכש בעלה לפני נישואיהם. השופטת ורד ריקנטי-רוסהר נימקה שנסיבות המקרה, שכוללות נשיאה משותפת במשכנתה על בית המגורים ועריכת שיפוץ מאסיבי בו, מצביעות על כוונת שיתוף ברורה.
התובעת היא אשתו השנייה של הנתבע. לדברי האחרון, הוא רכש את הנחלה יחד עם אשתו הראשונה בתחילת שנות השמונים, כאשר במסגרת חלוקת הרכוש בגירושיהם הוחלט שהוא יקבל אותה במלואה תמורת נשיאתו בחובות שצברו בני הזוג. כך יצא שהנתבע הגיע לנישואיו השניים עם המשק ובית המגורים שנבנה בו.
אחרי חתונתם עברו הצדדים לגור בבית הבעל במושב, וזאת החל משנת 1995. הם הביאו יחד שלושה ילדים לעולם אך כעבור שנים רבות, באוגוסט 2019, עזבה האישה את הבית בגלל סכסוך שפרץ ביניהם. חודשיים לאחר הפרידה הוגשה התביעה לבית המשפט.
לטענת האישה, חרף היותו של המשק "נכס חיצוני" (כלומר, כזה שמוחרג מחלוקת הרכוש בין גרושים מפני שהיה שייך לאחד מהם טרם הנישואים), קיימות בנסיבות המקרה אינדיקציות שמלמדות על כוונת שיתוף ומצדיקות להכיר בה כבעלי חצי מהנחלה.
כך, סיפרה האישה, במשך שנות הזוגיות היא נשאה במשותף עם הנתבע בהחזרי המשכנתה על הבית. יתרה מכך, היא והנתבע השקיעו יחד כספים לצורך השבחת הנכס, כמו בניית מטבח חדש, ריצוף, חלונות ועוד. לדבריה, בעלה לשעבר אף הבטיח לה לאורך השנים שהנחלה משותפת לשניהם, ורק בגלל שיקולי מס היא לא נרשמה כבעליה הרשמיים.
מנגד טען הנתבע שהוא הבעלים היחיד והבלעדי של הנחלה והבית. בחקירתו הנגדית "הגדיל" האיש לטעון שהוא מעולם לא היה מעביר את המשק על שם פרודתו. "גם אם היו הורגים אותי. בית המשפט לא ייקח לי את המשק הזה, הוא שלי ונשאר שלי".
אפילו במזונות השתתפה איתו
אלא שבית המשפט החליט בסופו של דבר שכן "לקחת" לנתבע חצי מהמשק ולהעביר אותו לפרודתו, נוכח האינדיקציות שעלו לכוונת שיתוף ספציפי בנוגע אליו.
בראשית דבריה דחתה השופטת ריקנטי-רוסהר את טענת הבעל לפיה שררה בין הצדדים הפרדה רכושית. לדבריה ממסכת הראיות עלה בדיוק ההיפך – שבני הזוג לשעבר התנהלו בשיתוף כלכלי מלא תוך שהאישה, בנוסף להשתתפותה בהחזרי המשכנתה על הבית למשך כעשור, אף הייתה שותפה לתשלומים "לא טבעיים" מבחינתה כמו מזונות בתו של הנתבע מנישואיו הקודמים.
בהמשך קבעה השופטת כי חוץ משנות הנישואים הארוכות (24) וההתנהלות הכלכלית המשותפת, גם השיפוץ שערכו הצדדים בבית מבסס את זכויות האישה בנכס. מדובר בעבודות לתוספת כ-33 מ"ר לשטח הבית, כאשר גם פנים הנכס עבר שיפוץ. גרסת הבעל שמדובר היה בשיפוץ מינורי נדחתה.
"השקעה זו שהוכחה לפני, מצטרפת לנשיאת האישה בחובות האיש מלפני הנישואין ותשלומי המשכנתה וכל אלה יחדיו, יוצרים תשתית ראייתית בעוצמה העולה כדי 'הדבר מה הנוסף' שנדרש בפסיקה, לטובת יצירת השיתוף הספציפי בנחלה שלפני, לרבות בית המגורים, באופן מלא ובלתי מסוייג", סיכמה השופטת.
לפיכך התובעת הוכרה כבעלי חצי מהנחלה והבית אשר עליה, כאשר בעלה לשעבר חויב לשלם לה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 30 אלף שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד גלית בלאו-בהרב
- ב"כ הנתבע: עו"ד עמוס צדיקה ועו"ד טל זלץ
עו"ד מיכאל בן לולו עוסק/ת בנחלות ומשקים במושבים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.