הדירה נקנתה מכספי הורי הבעל, אך השופטת שוכנעה כי חלקה של האישה בנכס ניתן לה במתנה
בפסק דין שפורסם לאחרונה דחה בית המשפט למשפחה בקריות תביעת בני זוג להכיר בהם כבעלי דירה אשר נרשמה בפועל על-שם התובעת, בנה וכלתה לשעבר. הורי הבעל טענו כי רכשו את הדירה עבור הזוג הצעיר בנאמנות בלבד, אך השופטת גילה ספרא-ברנע שוכנעה שהיא דווקא נקנתה עבורם במתנה, כאשר הרישום בטאבו (שליש-שליש-שליש) נעשה כחלק מתכנון מס. התוצאה: שליש מהדירה שייך לכלה, הנמצאת בימים אלה בהליכי גירושין.
תחילת הפרשה ביולי 2016, אז נקנתה הדירה מושא התביעה תמורת 1,280,000 שקל. אין מחלוקת שהתובעים, הורי הנתבע וחותניה לשעבר של הנתבעת, הם אלה שמימנו את הרכישה עד לשקל האחרון, והם נושאים מדי חודש בהחזרי המשכנתה. כשנה לאחר חתימת הסכם המכר עברו הנתבעים, הורים ל-3, להתגורר בדירה.
במרץ 2022, ועל רקע הליכי גירושין שנפתחו בין הנתבעים, הגישו הורי הבעל את התביעה לבית המשפט. לעמדתם, אף שבנם וכלתם רשומים כבעלים על 66% מהדירה, בפועל היא שייכת לתובעים בלבד. לטענתם, בין הצדדים נכרת הסכם נאמנות שלפיו הנתבעים יוכלו אמנם לגור בדירה, אך זאת מבלי לקבל עליה בעלות.
בנסיבות אלה, ובהינתן שבנם מסכים לתביעתם, עתרו הורי הבעל להצהיר עליהם כבעלי הדירה ולחייב את כלתם לשעבר להתפנות ממנה ולשלם בדמי שימוש ראויים.
מנגד טענה הכלה שהדירה נקנתה עבורה ועבור בעלה לשעבר במתנה, והתביעה הוגשה נגדה רק בשל פרידתה מבנם של התובעים והליכי הגירושין ממנו. לשיטתה, הדירה בבעלות משותפת שלה ושל הפרוד, ובשום אופן לא של הוריו.
רצו פטור ממס שבח
אשר למניע בדבר רישום הדירה בטאבו כפי שנעשה – שליש על שם אם הבעל, שליש על שם בנה ושליש על שם כלתה – קיבלה השופטת ספרא-ברנע את ההסבר שהציגה הכלה לפיו מדובר בתכנון מס. "ההסבר של תכנון מס לעתיד, מאחר ובעלות של עד שליש בדירה אינה נחשבת לבעלות בדירה נוספת לצורך תשלום מס שבח, סביר", כתבה השופטת. "אין הסבר אחר בפי התובעים לחלוקה של שלישים ורישום שליש ע"ש התובעת דווקא".
בהמשך דחתה השופטת את תזת הנאמנות שהעלו הורי הבעל. היא הסבירה שעל מנת שתוכר נאמנות היה עליהם להוכיח כי הגם שרצו לרכוש דירה להשקעה, היה טעם לרישומה כפי שנרשמה.
בנקודה זו סיפרו אמנם הורי הבעל שהמניע לרישום היה קושי מצדם לקבל משכנתה לטווח ארוך נוכח גילם המבוגר, ולכן עלה צורך לצרף את בנם וכלתם על מנת לפרוש את ההלוואה לשנים רבות יותר. אלא שהשופטת דחתה את הטענה, בין היתר לאור עדות של נציגת הבנק למשכנתאות, שמסרה כי התובעים יכלו גם יכלו לקבל משכנתה ל-15 שנה אף ללא הנתבעים.
השופטת סיכמה כי התחקות אחר כוונת הצדדים מובילה למסקנה שלפיה הרישום בטאבו משקף את רצונם האותנטי בזמן אמת: להעניק שני שליש מהדירה לבנם וכלתם של התובעים במתנה, ואילו את השליש הנוסף לאם הבעל, נוכח מימון העסקה כולה על ידה ועל ידי בעלה.
לפיכך השופטת הורתה על דחיית התביעה תוך חיוב הורי הבעל בהוצאות של 10,000 שקל. בכך, למעשה, הוכרה הנתבעת סופית כבעלים על שליש מהדירה.
- ב"כ התובעים: עו"ד נורית פסטינגר
- ב"כ הנתבע: עו"ד נעם אפשטיין
- ב"כ הנתבעת: עו"ד לימור קלמנוביץ (הסיוע המשפטי)
עו"ד רחל דון יחייא
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.