פסק הבוררות קבע שהשותף גרם לסגירת הפאב וחייב אותו לפצות את שני שותפיו האחרים ב-400,000 שקל. בית המשפט המחוזי ביטל את הפסק לנוכח סתירות משמעותיות והתעלמות הבורר מטענות וראיות.
שלושה חברים החליטו לפני כשנתיים לפתוח פאב ברמת גן. כחודש בלבד לאחר מכן נסגר המקום. בתביעת בוררות שהגישו שניים נגד השלישי הם טענו שהוא אחראי לכישלון. הבורר קיבל את טענותיהם וחייב את השותף בפיצוי. בקשה שהגיש האחרון לביטול הפסק התקבלה לאחרונה על ידי השופטת יהודית שבח שמצאה בו תקלות רבות.
ב-2016, לצורך הקמה וניהול פאב, הקימו שלושת החברים חברה אליה הכניסו הון ראשוני. הם החליטו כי כדי לחסוך בעלויות יבצעו בעצמם את עבודות ההקמה.
בתוך זמן קצר התעוררו ביניהם חילוקי דעות. אחד השותפים דרש לקבל את מסמכי החברה וחשבונותיה בשל חשד שהתעורר בו לאי סדרים בהתנהלות הכספית. השניים האחרים מצדם האשימו אותו בהשתמטות מעבודה ובעצירת תזרים המזומנים של העסק על ידי משלוח מכתב לבנק בו התנהל חשבון החברה. באותו מכתב הורה השותף לבנק שלא לאשר משיכת כספים מחשבון החברה אלא בהסכמת כל מנהליה.
הפאב שנפתח בנובמבר 2016 נסגר חודש בלבד לאחר מכן כשהצדדים מאשימים זה את זה בכישלון.
בתביעת בוררות שהגישו שני שותפים נגד השלישי הם טענו כי נאלצו לסגור את הפאב רק בשל סירובו לשחרר כספים ולחתום על שיקים שנועדו לממן את הוצאות הפאב. במוקד טענותיהם כיכב המכתב ששלח לבנק.
השותף השלישי הגיש תביעה נגדית וטען כי הכישלון נובע מההתנהלות הכספית הלקויה של האחרים שהעמיסו על החברה הוצאות אישיות שלא קשורות לפאב ואף שלשלו לכיסם כספים שלא נועדו להם.
הבורר קבע כי המכתב לבנק הוא זה שהביא לכך שלא ניתן היה להמשיך לנהל את העסק והיה הגורם לקריסה. עם זאת הוא הוסיף כי היה ״אשם תורם״ של שני השותפים האחרים. בסופו של דבר חייב הבורר את השותף השלישי לפצות את האחרים בכ-400,000 שקל.
בתגובה, פנה השותף לבית המשפט המחוזי בתל אביב וביקש לבטל את פסק הבוררות. הוא טען שהפסק מלא סתירות מהותיות והבורר לא התייחס לראיות מהותיות. המשיבים מצידם תמכו בפסק הבוררות וטענו כי טענות המבקש הן ״ערעוריות״ במהותן ויש לדחותן.
״נותרנו תוהים״
סגנית נשיא בית המשפט השופטת יהודית שבח קיבלה את הבקשה. היא קבעה שפסק הבוררות אכן לוקה בסתירות פנימיות שאינן מתיישבות זו עם זו. כך למשל, ניתן להבין מקביעות הבורר כי משלוח המכתב לבנק הוא המעשה שחולל את הנזק אך מאידך הוא קבע כי פניית המבקש לבנק הייתה מוצדקת. ״נותרנו תוהים, ההיה הצדק במשלוח המכתב, או שמא לא?״, כתבה.
היא הוסיפה כי גם קביעות הבורר המתייחסות לשאלה מי אשם בקריסת המיזם אינן עולות בקנה אחד זו עם זו.
תקלה נוספת שמצאה השופטת בפסק הבוררות הייתה העובדה שהמכתב לבנק נשלח יום אחרי שהפעילות בפאב כבר הופסקה כך שלא ברור מדוע ייחס הבורר לאירוע זה את כישלון המיזם. כמו כן, הבורר התעלם מראיה חשובה עליה הצביע המבקש ומעידה כי עוד לפני משלוח המכתב הייתה בעיית תזרים מזומנים בעסק.
לפיכך ביטלה השופטת את פסק הבוררות וקראה לצדדים להגיע להסדר כספי ביניהם כדי לסיים את הפרשה.
המשיבים חויבו בהוצאות בסך 20,000 שקל.
- ב״כ המבקש: עו"ד דרור נאור ועו"ד טלי קולודוני
- ב״כ המשיבים: עו"ד דביר הורוביץ
* עו"ד רמי אטיאס עוסק במשפט מסחרי
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.