נדחתה תביעה של בנק דיסקונט נגד ערבים להלוואה

אשת הלווה ואביה ערבו להלוואה שלקח, אך כשהתגלה שהוא בוגד באישתו החם הודיע על ביטול הערבות. תביעת הבנק נדחתה משום שלא התריע בפני הערבים שההלוואה לא משולמת

בית משפט השלום בחיפה דחה לאחרונה תביעה שהגיש בנק "דיסקונט" נגד ערבים להלוואה שלא נפרעה – אשתו וחמיו לשעבר של הלווה. לטענת הבנק מכוח ערבותם של הנתבעים הם נדרשים לשאת ביתרת ההלוואה שלא נפרעה וביתרת החוב בחשבונו הפרטי של הלווה, בסך כולל של כ-180,000 שקל. השופט אורי גולדקורן קבע שהבנק לא הוכיח ששלח לערבים מכתבי התראה המלמדים על אי עמידת הלווה בהחזרים. בכך, הבנק הפר את חובת הגילוי כלפיהם וכתוצאה מההפרה הערבויות בטלות.

תחילת הפרשה בינואר 2018 אז פתח החייב חשבון בסניף דיסקונט בחדרה. זמן קצר לאחר מכן הוא לווה מהבנק 200,000 שקל לצורך עסק הנדל"ן שלו. אשתו דאז של החייב ואביה (חמיו) חתמו על ערבות לטובתו. ואולם תוך שלושה שבועות נמשכו מהחשבון סכומים החורגים מסכום ההלוואה, שהועברו לחשבון העסק ולצדדים שלישיים. מהר מאד נכנס חשבונו של החייב למינוס.

בשלב מסוים גילה הערב על התנהלות חתנו, ושלח לבנק מכתב מעו"ד שכותרתו "ביטול ערבות להלוואה". בין היתר נכתב כי בעצה אחת עם הבנק חדל החייב לפרוע את ההחזר החודשי, בעוד הראשון נמנע מלפעול נגדו בטענה שכתובתו אינה בידיעתו. לפיכך הנתבע הודיע על ביטול הערבות, אך הבנק לא החשיב זאת ושלח לנתבעים דרישת תשלום. משזו לא נענתה, הוגשה התביעה לבית המשפט באוגוסט 2019.

לטענת הבנק מכוח ערבותם נדרשים הנתבעים לשאת ביתרות החוב של החייב, העומדות לטענתו על 180,345 שקל.

מנגד טענו הנתבעים כי במעמד החתמתם על הערבויות נמסר להם מידע חלקי בלבד. כך, לטענתם ההלוואה נועדה לשמש כבטוחה לאשראי שיינתם בחשבון העסקי של החייב, כאשר בפועל הועברו סכומים לצדדים שלישיים.

עוד טענו הנתבעים כי הבנק לא הודיע להם על כוונתו להעמיד את ההלוואה לפירעון מיידי ובכך מנע מהם את האפשרות לסלק את חוב הפיגורים בלבד. ספציפית טען הנתבע כי ערבותו בטלה לנוכח המכתב ששלח לבנק.

שאבא שלו יערוב לו

השופט גולדקורן קבע שהתנהלות הבנק סביב יצירת הערבויות הייתה תקינה. לדבריו מהראיות עולה שהנתבע חתם במהירות על כתב הערבות מתוך אמון בחתנו דאז, והלך לעיסוקיו. הנתבע אישר שישב בסניף "קצת יותר מדקה וחצי" וטענתו לפיה הבנק השתמש בכספי ההלוואה בניגוד למטרתה נסתרו מעדות פקידת הבנק ותוכן כתב הערבות.

השופט הוסיף שהמטרה האמיתית בביטול הערבות מצד הנתבע אינה התנהלותו הפיננסית של החייב, אלא בגידותיו בבתו. "החייב נתפס בבגידה והחלטתי שאבא שלו צריך לערוב לו, לא אני", העיד. השופט קבע שהנתבע לא יכול להשתחרר מהערבות בהודעה חד צדדית.

עם זאת, השופט כתב שהנתבעים הוכיחו כי מעולם לא קיבלו את מכתבי הבנק המורים להם לשלם את חוב הפיגורים. לדבריו, האסמכתא היחידה שהציג הבנק הייתה תצהיר של שליח שהדביק להם לכאורה את המכתבים על הדלת. ואולם, כתב השופט, השליח לא זומן לעדות, וגם עדותה של פקידת הבנק לפיה המכתבים נשלחים אוטומטית "נותרו כאמירה כללית".

לדברי השופט, הפסיקה מחייבת את התובע לפעול בתום לב ולגלות לערב כל פרט בעל חשיבות. הוא כתב כי התוצאה המשפטית של אי קיום חובת הגילוי לנתבעים הינה בטלות הערבויות וכתוצאה מכך דחיית התביעה נגדם.

הבנק חויב לשלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בסך 15,600 שקל.

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.