בגלל הסכם ממון: אישה תקבל זכויות בדירה בהתאם למשך הנישואים

לאחר שנפרדה מבעלה דרשה האישה לבטל הסכם ממון שמעניק לה זכויות בדירה באופן מוגבל ובהדרגה. טענתה לניצול והטעייה נדחתה והיא תקבל כ-20% מהנכס בלבד

בבית משפט השלום בפתח תקווה נדחתה לאחרונה תביעה של אישה נגד בעלה לשעבר לביטול הסכם ממון שנחתם זמן קצר לאחר נישואיהם. בני הזוג היו נשואים כ-16 שנה. בהסכם נקבע כי האישה תקבל אחוזים בדירת המגורים בהתאם למספר שנות הנישואים, עד להיקף של 25%. האישה טענה כי הוטעתה ולא הבינה את ההסכם, שנועד לדבריה לגזול ממנה זכויות. בית המשפט לא מצא בסיס לטענות וקבע שההסכם גם הגיוני בהתחשב בעובדה שהבעל רכש את הנכס לפני הנישואים ומימן לבדו חצי מהתמורה.

בני הזוג נישאו ב-2004 ונולדו להם שלושה ילדים, כיום בני 10,13 ו-16. כמה ימים לפני חתונתם הם חתמו על הסכם ממון. ההסכם אושר בבית המשפט וניתן לו תוקף של פסק דין מספר ימים אחרי החתונה. ההסכם מתייחס בעיקר לנכס שרשום על שם הבעל, בו גרו הצדדים וילדיהם.

ב-2020 הצדדים נפרדו והאישה הגישה תביעה בה דרשה בין היתר את ביטול הסכם הממון. היא טענה כי ההסכם נעשה בחוסר תום לב ותוך הטעייתה.

לדבריה, לאחר החתונה בעלה התגלה כאדם כוחני, נוקשה, קמצן באופן קיצוני שנהג בה ובילדים באלימות מילולית קשה ומתמשכת, תוך שליטה כלכלית, אלימות פיזית וכפייה מינית.

לגרסת האישה, הבעל דאג להחתים אותה על הסכם הממון תוך ניצול אהבתה והאמון הרב שנתנה בו ומבלי שהבינה את משמעותו האמיתית.

היא הוסיפה שיש לה לקויות למידה וקושי בהבנת טקסט כתוב. לדבריה, היא חשבה שההסכם נועד להגן על ההשקעה הכספית הראשונה של הבעל בנכס, בסך 500,000 שקל, ותו לא. היא טענה שיש לקזז סכום זה משווי הדירה ולחלק את היתרה בין הצדדים. 

הבעל טען שאין עילה לבטל את הסכם הממון. לדבריו, מדובר בהסכם שנועד להבטיח את הדירה שנרכשה במחציתה על ידו טרם הנישואים, כשלעניין תשלומי המשכנתה המשותפים נקבע מנגנון של הענקת זכויות, באופן שהאישה תקבל 5% בתום השנה הראשונה לנישואים, 5% נוספים בתום 5 שנים וכן הלאה עד ל-25% בתום 20 שנות נישואים.

קצר ותמציתי

השופטת הילה מלר-שלו הבהירה כי הסכם ממון עובר הליך אישור על ידי טריבונל שיפוטי, בשונה מהסכמים אחרים, וכך בית המשפט מברר כי ההסכם נערך מתוך רצון חופשה והבנה מלאה. בנסיבות אלה הנטל על מי שמעוניין לבטל הסכם ממון שאושר הוא כבד.

בהמשך לכך נקבע שהתובעת לא הוכיחה פגמים בתהליך כריתת ההסכם. השופטת ציינה בנוסף כי הגשת התביעה לביטול ההסכם נעשתה כ-16 שנים לאחר אישורו, ולא בהזדמנות הראשונה לאחר שפרץ הסכסוך בין הצדדים והתדרדרו היחסים. זאת ועוד, לגרסת התובעת כי הסכם הממון נועד להגן על השקעתו הראשונית של הנתבע בנכס אין כל אינדיקציה בהוראות ההסכם.

עוד הוסיפה השופטת כי גם טענות התובעת בדבר קשיי למידה והבנה לא הוכחו ברף הנדרש. היא ציינה שמדובר בהסכם קצר ותמציתי בן 2 עמודים וקצת, המנוסח בצורה בהירה וחזרתית. בהסכם מקנה הנתבע זכויות בעלות לתובעת באופן מדורג בהתאם להשקעה המשותפת במשכנתה. זאת, לצד סעיף בדבר שיתוף ביתר הרכוש וכלל הזכויות שייצברו במהלך החיים המשותפים.

בסיכומו של דבר דחתה השופטת את התביעה וקבעה שההסכם תקף.

לא ניתן צו להוצאות.

לפסק הדין המלא בתיק 6609-11-20

• שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.