האיש, שנפצע קשה בשנת 1969, נאלץ להמתין 4 שנים להכרה בנכות שהתגלתה בברכו. בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את בקשתו וקבע שהגמלה תשולם לו ממועד הסמוך להגשת בקשתו.
בעבר נהוג היה לשלם לנכי צה״ל הטבות מכוח הוראות אגף השיקום כמו רכב רפואי ודמי ניידות החל מהמועד בו נקבעה להם נכות בוועדה רפואית, אף אם בקשתם הוגשה הרבה קודם. מצב זה יצר פערים בין נכים שנכותם הוכרה בסמוך לפגיעה או להגשת התביעה, לנכים אחרים שנדרשו הליכים, לעיתים של שנים, עד שנכותם הוכרה. הוראה מפלה זו בוטלה ב-2013 בפסיקה תקדימית של בית המשפט העליון. עם זאת, נקבע שהפסיקה תחול מכאן ולהבא ולא על תיקים שכבר מתנהלים באגף השיקום.
נכה צה״ל, שנפצע בשנת 1969 ברגלו בראשו, פנה ב-2007 לאגף השיקום וביקש להכיר בהחמרה פוסט טראומטית שהתפתחה בברכו במהלך השנים. רק בחודש מרץ 2011 לאחר הליכים רבים בועדות הרפואיות ושני ערעורים לבית המשפט הוכרה לו הנכות הנוספת ונקבע שהוא זכאי לקבל דמי ניידות. עם זאת, האגף סירב לשלם לאיש את התגמולים ממועד הגשת בקשתו וקבע שהתשלום יינתן ממועד ההכרה בנכות, בהתאם להוראה שהייתה בתוקף לפני פסק הדין של העליון.
בנסיבות אלה עתר האיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב וביקש לקבוע שהוא זכאי לקבל את דמי הניידות מהיום בו הגיש את הבקשה. הוא הסכים שההלכה החדשה מ-2013 לא חלה על המקרה שלו אך טען שבעקבות הסחבת הבלתי סבירה שנקט האגף בעניינו מן הצדק להיעתר לבקשתו.
הוא סיפר שהליכים רבים שניהל אגף השיקום בעניינו היו מיותרים לחלוטין. לדבריו, התנהלות הוועדות הרפואיות הייתה מרובת תקלות כשאלה מעבירות את העניין מוועדה לוועדה. הוא הבהיר שההכרה בנכותו הנוספת בסוף התהליך הייתה על סמך בדיקות שהוצגו לאגף השיקום עוד בוועדה הראשונה.
אגף השיקום טען מנגד כי הזמן הממושך יחסית שנדרש לטיפול בעניינו של העותר נובע מאי שיתוף פעולה מצדו וסירובו להיבדק בעניין הברך. לדבריו, הטיפול בו היה רציף והתשובות ניתנו בפרק זמן של שבועיים. עוד טען אגף השיקום שהטיפול לא חרג מממוצע הזמן בו מטפלים בעניינם של כלל הנכים.
תמונה לא מחמיאה
אך השופטת מיכל אגמון-גונן קיבלה את העתירה. היא קבעה שהתנהלות רוב הוועדות הרפואיות בעניינו של העותר הייתה בלתי תקינה והן התנהלו בהרכב חסר, התעלמו מממצאים רפואיים, כתבו פרוטוקולים לא ברורים ולא נימקו את החלטותיהן. מלבד זאת, לקח לוועדות חודשים להודיע לעותר על החלטתן.
לדבריה, האחריות להתמשכות ההליכים היא כולה באחריות אגף השיקום. השופטת דחתה את ניסיון האגף להטיל את האחריות על העותר וציינה כי הוא לא סירב להיבדק ״סתם כך״ ובצדק נימק זאת בכך שלא ניתן ללמוד על מצבו הרפואי במועד בו הגיש את הבקשה מבדיקות קליניות מאוחרות והיה צריך לבחון את הדברים מתוך הבדיקות וחוות הדעת שהגיש.
״סיפור המעשה כולו, תמונת התמודדותו של העותר שהוכר כנכה, עם המערכת האמונה על שיקומו, נמצאה ארוכה מדי, מסורבלת, מייגעת שלא לצורך, סחבת במידה כזו אשר מוצדק כי תקים חריג להוראת הנוהל״, כתבה השופטת וציינה שהתמונה לא מחמיאה לפני אגף השיקום.
השופטת קבעה שזמן סביר לטיפול בבקשתו של העותר עומד על חצי שנה ולכן ההטבות המגיעות לו ינתנו החל מתחילת חודש ינואר 2008.
אגף השיקום חויב בהוצאות ושכ״ט עו״ד של 25,000 שקל.
- ב״כ העותר: עו"ד צבא וביטחון עמית מור
- ב״כ המשיב: עו"ד אלון לוי-ליטן מפרקליטות מחוז מרכז (אזרחי)
* עו"ד יואב צח-וכס מייצג נכי צה"ל בתביעות מול משרד הביטחון
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.