בדעת רוב נקבע: המנוחה התכוונה לבטל את צוואתה הראשונה

נקבע שהמנוחה הייתה כשירה להבין את הוראות הצוואה כולל העובדה שהיא מבטלת את הצוואה הקודמת שלה

בית המשפט המחוזי בחיפה דחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט למשפחה שקבע כי רצון המנוחה בא לידי ביטוי בצוואתה המאוחרת, בה הורישה המנוחה את ביתה לאחד מילדיה וחילקה את יתר הרכוש באופן שווה בין כל הילדים. אחת היורשות הגישה ערעור בו טענה שעקב מצבה הרפואי של המנוחה היא לא הייתה כשירה לחתום על צוואה זו, וביקשה מבית המשפט שיורה על קיום צוואתה הראשונה שלפיה המערערת ובנה הם היורשים היחידים. ברוב של שני שופטים נקבע שהמנוחה הייתה כשירה להבין את הוראות הצוואה השנייה ואת העובדה שהיא מבטלת את צוואתה הראשונה.

המנוחה נפטרה במרץ 2010. בינואר אותה שנה היא ערכה צוואה בה הורישה את דירתה לאחד מילדיה בלבד, ואת יתר הרכוש חילקה באופן שווה בין כל ילדיה.

אחת מבנותיה של המנוחה עתרה לבית המשפט למשפחה בבקשה לקיים צוואה קודמת של המנוחה משנת 2008 בה היא הורישה את כל רכושה לה ולבנה.

מומחית שמונתה מטעם בית המשפט קבעה שאומנם המנוחה הייתה חולה קשה מבחינה גופנית אך היא הייתה צלולה בדעתה והבינה את משמעות הצוואה השנייה.

לאור זאת דחה בית המשפט למשפחה את הבקשה וקבע שרצון המנוחה בא לידי ביטוי בצוואתה השנייה.

בעקבות ערעור שהגישה הבת הוחלט למנות מומחית נוספת שתבחן האם הייתה המנוחה כשירה לחתום על הצוואה השנייה.

המומחית הנוספת קבעה שהמנוחה סבלה ממחלה סופנית והוגדרה כחולה סיעודית, אך לטעמה ככל שהצוואה לא הכילה סעיפים מסובכים להבנה, קיימת בהחלט אפשרות שהבינה את הדברים הכתובים בצוואתה השנייה.

בהתאם לכך סבר בית המשפט למשפחה  כי הוראות הצוואה פשוטות להבנה ולכן המנוחה הייתה כשירה לחתום עליה והיא תקפה.

על פסק דין זה הגישה הבת ערעור נוסף לבית המשפט המחוזי. היא טענה שמדובר בצוואה מורכבת, כך שלפי חוות דעת המומחית המנוחה לא הייתה כשירה לחתום עליה.

יתר האחים טענו ששתי המומחיות קבעו שהמנוחה הייתה כשירה לערוך את הצוואה ולכן יש לקיימה.

הבינה משמעויות

השופט ניצן סילמן סבר שיש לדחות את הערעור. הוא ציין בין היתר שבית משפט למשפחה קבע פעמיים לפי הראיות והעדויות שהובאו בפניו, כולל שתי חוות דעת מומחה, שלא הוכח כי המנוחה לא הייתה כשירה לחתום על הצוואה השנייה, או כי צוואה זו אינה משקפת את רצונה. השופטת עופרה אטיאס הצטרפה לדעה זו.

אב בית הדין, השופט סארי ג'יוסי, סבר בדעת מיעוט שהסעיף בצוואה המאוחרת שמדבר על ביטול הצוואה הראשונה הינו מורכב וקשה להבנה, ולכן לפי חוות הדעת של המומחית ייתכן שהמנוחה לא הבינה שהיא מבטלת את הצוואה הראשונה. לפיכך סבר השופט ג'יוסי שאין לקיים את הצוואה השנייה.

בתשובה לכך הסביר השופט סלימן כי לטעמו, כל עוד לא הופרך שהמנוחה הבינה את טיבה של הצוואה השנייה, יש להניח כי הבינה גם את זה שהיא מבטלת את הצוואה הראשונה.

לאור האמור נדחה הערעור ונקבע כי יש לקיים את הצוואה השנייה.

לא נקבע צו להוצאות.

• ב"כ המערערת: עו"ד ג. מרקמן
• ב"כ המשיבים: עו"ד ש. כהן שפירא

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.