הבן הועסק בחברות של אביו במשך שנים. לאחר פיטוריו ב-2011 הוא תבע פיצויי פיטורים מהאב באופן אישי וזכה ב-800,000 שקל. באחרונה קיבל בית הדין הארצי ערעור שהגיש האב וביטל את החיוב.
במשך למעלה מ-14 שנים הועסק אדם בשתי חברות לייבוא חומרי גלם לענף הבנייה שהיו בבעלות אביו.
ב-2011 העביר האב את הבעלות בחברות לבתו ובסמוך לאחר מכן פוטר הבן (הבן והבת אחים למחצה ואינם מאותה אם). לאחר פיטוריו הגיש הבן תביעה נגד החברות ונגד אביו באופן אישי בה דרש פיצויי פיטורים, דמי הבראה והפרשי שכר.
בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל את התביעה הן כלפי החברות והן כלפי האב באופן אישי ופסק לטובת הבן פיצויים של כ-800,000 שקל. ביחס לאב קבע בית הדין שיש הצדקה להרים את מסך ההתאגדות בינו לבין החברות מאחר שהוא ניהל אותן בצורה לא תקינה ותוך ערבוב מתמיד בין כספו הפרטי לבין כספי החברות. בית הדין נימק את הרמת המסך גם בכך שהניהול הכושל של האב הביא להתדרדרות כלכלית של החברות והבן עתיד לעמוד בפני שוקת שבורה שכן החברות תתקשינה לשלם לו פיצויי פיטורים.
האב ערער על החיוב האישי לבית הדין הארצי לעבודה וטען שלא הייתה הצדקה להרמת מסך ההתאגדות. לדבריו, הבן נהנה לאורך השנים משכר של 55,000 שקל בחודש תמורת שעות עבודה בודדות בשבוע, אם בכלל. הוא הוסיף שמעבר לשכר הגבוה הבן נהנה מתשלומים נוספים שהעביר לו מכספי החברות או מכספו האישי עבור הוצאותיו, טיולים בחו״ל ועוד. במצב זה הרמת המסך היא ״אחיזת המקל משתי קצותיו״ ואינה צודקת.
הבן טען מנגד שהמצב המשפטי מחייב הרמת מסך ההתאגדות והטלת אחריות אישית על האב מאחר שהוא ניהל את החברות תוך ערבוב נכסים ובמימון דק בניגוד לדין.
הפיק תועלת רבה
השופט רועי פוליאק קיבל את הערעור. הוא הבהיר שהכלל הבסיסי בחוק החברות קובע שלחברה אישיות משפטית נפרדת מבעליה אך בנסיבות מיוחדות ניתן להרים את מסך ההתאגדות החוצץ בין החברה לבין בעלי מניותיה במקרים בהם ״צודק ונכון לעשות כן״.
השופט ציין שבמקרה זה, הבן יצא נשכר מהמתכונת הבלתי תקינה של ניהול החברות – הוא השתכר שכר גבוה ולא פרופורציונאלי לתמורה שנתן וקיבל בנוסף כספים ומתנות מאביו.
בנסיבות אלה, לא ״צודק ונכון״ להרים את מסך ההתאגדות שכן הרמת המסך נועדה להגן על עובדים במקרים חריגים ויוצאי דופן של ניהול כושל אך לא במצב זה בו מדובר בעובד שהוא בנו של מנהל החברות ושהפיק תועלת רבה מההתנהלות הלא תקינה. ״בנסיבות אלה יהיה זה לא צודק ולא נכון להרים את מסך ההתאגדות ועצם הדרישה להרמתו נגועה בחסר תום לב״, כתב השופט.
השופט הוסיף שהרמת המסך תגרום עוול ואי צדק לאב שהיטיב עם בנו במשך שנים ארוכות ושילם לו תשלומים שוטפים וחריגים ללא כל קשר לתרומתו לחברות. כמו כן, אף על פי שהחברות נכנסו לקשיים כלכליים משמעותיים לא הוכח שהן התנהלו תוך סיכון בלתי מתקבל על הדעת.
בנסיבות אלה ביטל השופט את קביעת בית הדין שחייבה את האב בתשלום פיצויים באופן אישי.
הבן חויב לשלם לאב הוצאות של 25,000 שקל.
השופטים אילן איטח ויגאל פליטמן הצטרפו לפסק הדין.
לפסק הדין המלא
- ב״כ המערער: עו״ד דיני עבודה עינת כרמי ברק ועו״ד יעל מועלם
- ב״כ המשיב: עו״ד ליאת שטיין, עו״ד חן שטיין
עו"ד ורד שדות
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.