עיריית תל אביב גילתה שחברה שמחזיקה נכסים בשטח האוניברסיטה משלמת תעריף ארנונה מופחת בשל סיווג לא נכון. היא חייבה אותה על 4 השנים האחרונות אך בית המשפט הבהיר שזו לא אשמת החברה ואי אפשר לצפות מנישום שיהיה בקיא ברזי סיווגי הארנונה
השופטת אסתר נחליאלי חיאט קיבלה לאחרונה עתירה שהגישה חברת אוניפארם נגד עיריית תל אביב. ב-2021 הודיעה העירייה לחברה שחלה טעות בסיווג הארנונה ועליה לשלם הפרשים בסך מאות אלפי שקלים. העירייה טענה כי החברה הייתה מודעת לטעות ולא הפנתה את תשומת ליבה. השופטת ביטלה את החיוב והבהירה כי אין לייחס לחברה כוונה להטעיה או הסתרה.
העותרת היא חברת תרופות ישראלית. בינואר 2015 היא נרשמה כמחזיקה של נכסים בשטח אוניברסיטת תל אביב. הנכסים הוחזקו קודם לכן על ידי האוניברסיטה.
עם חילופי המחזיקים שלחה העירייה לחברה הודעה שסיווג הנכסים הוא ״מסחר קמעונאי כללי״ ו״קרקע תפוסה״. שם המחזיק אכן שונה לשם העותרת אך בשל טעות בעירייה נותר סיווג הנכסים כפי שהיה כשהחזיקה בהם האוניברסיטה, קרי, ״ארנונה-גן, בי״ס, מוסד השכלה/הכשרה״. בהתאם לסיווג זה חויבה החברה.
במסגרת ביקורת שערכה העירייה באפריל 2021 היא גילתה את הטעות בחיוב. בהמשך היא חייבה את החברה רטרואקטיבית לפי הסיווג הנכון, החל מיולי 2017.
בעתירה טענה החברה כי דרישה רטרואקטיבית לתשלום ארנונה אינה מעוגנת בחוק ואין לבצע חיוב כזה אלא בכפוף להוכחת ״אשם מוגבר״ מצד הנישום. לטענה, לא הוכח כל אשם שלה. להיפך, האחריות לטעות היא לגמרי של העירייה ויש לבטל את החיוב. היא הדגישה כי אף אם הייתה בודקת את דרישת התשלום לא הייתה מגיעה למסקנה שמדובר בחיוב שגוי, שכן הנכסים נמצאים בשטח האוניברסיטה ודרישת התשלום מציינת סיווג של ״גן, בי״ס מוסד השכלה/הכשרה״.
העירייה טענה מנגד כי העותרת לא עמדה בחובת ההגינות שכן מצופה ממנה להתריע על הסיווג השגוי. לשיטתה, העותרת ידעה על הטעות בסיוג ובחרה במכוון לעצום עיניים ולא להסב את תשומת לבה.
תל-אביב עלתה על כולנה
השופטת אסתר נחליאלי חיאט מבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב הבהירה כי הכלל הנוהג הוא שחיוב רטרואקטיבי על ידי הרשות ייעשה במשורה, במקרים חריגים, ותוך בחינת דרך התנהלות הנישום והשאלה אם רובץ לפתחו ״אשם״ כלשהו.
היא כתבה כי לא מצאה טעמים טובים המצדיקים את החיוב הרטרואקטיבי, והעירייה עצמה הודתה כי אצלה חלה הטעות.
השופטת הוסיפה כי התנהלות העירייה לא עומדת במבחן הסבירות. זאת, בין היתר, מאחר שגזרה באופן רנדומלי את תקופת החיוב למפרע, והעמידה אותה על 4 שנים מתוך כ-6.5 שנים ללא כל נימוק הוא הסבר.
עוד הבהירה השופטת כי אין לצפות מהעותרת לחשוד בחיוב בחסר בגלל סיווג הנכסים. היא ציינה שהפסיקה קבעה לא אחת כי "דיני הארנונה משוועים לפישוט הגיוני, ותל-אביב, על אלפי התעריפים שבה כפי שצוין לא אחת, אולי עלתה על כולנה".
השופטת הדגישה כי אין להעמיס חובות בלתי סבירות על הפרט ולהעביר את הנטל של חובת ההגינות החל על העירייה, לכתפי העותרת, ולדרוש ממנה ידע ובקיאות בדיני הארנונה המסובכים.
בסופו של דבר ביטלה השופטת את החיוב.
העירייה חויבה בהוצאות החברה בסך 10,000 שקל.
- ב״כ העותרת: עו"ד עדי מוסקוביץ' ואח'
- ב״כ העירייה: עו"ד דנה רייס ואח'
עו״ד אורטל חמדני עוסקת במשפט מנהלי ורשויות מקומיות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.