התקבלה טענת איש העסקים כי המס הוטל על הכנסות מדיבידנד שקיבל מחברה זרה, והוא זכאי לפטור. בית המשפט מתח ביקורת על התנהלות פקיד השומה שגרמה לאיש ומשפחתו לעזוב את הארץ
השופטת יעל ייטב קיבלה לאחרונה ערעור שהגיש איש עסקים על חיובו במס של יותר מ-9 מיליון שקל. המס הוטל על הכנסות בשנות המס 2013-2016, בהן קיבל האיש דיבידנד מחברה זרה. פקיד השומה קבע כי מדובר בהכנסות אקטיביות שאינן פטורות וכדי למצוא ראיות לטענה אף ערך ביקור פתע בביתו של האיש, ללא סמכות.
במאי 2007 עזב האיש את ישראל ועבר לקניה, למטרות עבודה. בהמשך הצטרפו אליו גם אשתו וילדיו. בשלב מסוים המשפחה עברה לגור בטנזניה וב-2009 ייסד האיש עם שלושה שותפים חברה שעסקה בהפצת סמן כימי לצביעת דלק המשמש למניעת מסחר בדלק ״שחור״. חלקו של המערער בהון המניות הסתכם ב-16.33%.
החברה, ששמה GGP, נוסדה באפריל 2010 באיי הבתולה הבריטיים. מאז הקמתה היא מחלקת באופן שוטף את רווחיה כדיבידנד לבעלי מניותיה בהתאם לחלקם היחסי בהון המניות, מיד לאחר היווצרותם של הרווחים.
המערער כיהן כמנכ״ל החברה בין חודש יולי 2010 לדצמבר 2011 בתמורה לשכר חודשי של 5,000 דולר אך לאחר מכן לא עסק בניהול החברה.
ביולי 2013 חזרו המערער ובני משפחתו לארץ. ב-2018 הוא עזב שוב את ישראל עם משפחתו, הפעם לניו זילנד, לטענתו בשל רדיפת פקיד השומה.
מאז חזרתו לארץ ב-2013 הגיש המערער לפקיד השומה דיווחים על הכנסותיו, שהיו בעיקר הכנסות מדיבידנדים שקיבל מהחברה בסכומים של בין 1.2 מיליון שקל ל-5 מיליון שקל. הוא ביקש לקבל פטור על הכנסות אלה בהתאם לפקודת מס הכנסה המעניקה פטור ממס לתושב חוזר על דיבידנד שמקורו בנכסים מחוץ לישראל.
ב-2016 חקרה היחידה הארצית לשומה את דיווחיו של האיש ואף בוצע בביתו ביקור פתע בניסיון למצוא קלסרים המעידים על מעורבותו הפעילה של המערער בניהול החברה.
ב-2018 פקיד שומה אילת ערך לו שומה שבה נקבע כי כלל הכנסותיו בשנות המס שבמחלוקת הן הכנסות מיגיעה אישית (שכר דירקטורים או דמי ניהול) ולא מדיבידנד. חיוב המס בשומה היה בסכום של מעל 9 מיליון שקל.
בערעור טען האיש כי התשלומים שקיבל הם דיבידנד שחילקה החברה מרווחיה ומדובר בהכנסה פסיבית ולא בהכנסה אקטיבית.
פקיד השומה טען מנגד כי המערער בחר להכתיר את הכנסותיו מהחברה כדיבידנד אף שמדובר בהכנסות שמקורן בעסק אקטיבי ששולמו למערער בשל פועלו בחברה.
הליכי שומה קיצוניים
השופטת יעל ייטב מבית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבלה את הערעור במלואו. היא כתבה כי מחומר הראיות עלה שהחברה שילמה דיבידנד לבעלי מניותיה מיד עם היווצרותם של רווחים, והתשלומים שקיבל המערער בשנים הרלוונטיות הם אכן דיבידנד.
היא הוסיפה כי קשה להימנע מהרושם שתכלית הפטור ממס לתושב חוזר, למשוך לארץ אוכלוסיה איכותית ומשקיעים בעלי יכולת כלכלית, לא נשקלה על ידי פקיד השומה בשעה שננקטו בעניין המערער הליכי שומה קיצוניים ושנויים במחלוקת, כגון ביקורת בלתי מתואמת בבית מגוריו תוך חריגה מסמכות.
״הראיות מלמדות על כך שלא הייתה למערער בשנות המס יגיעה אישית בחברה או שהוא נתן לה שירותים״, כתבה.
בסיכומו של דבר ביטלה השופטת את השומה וחייבה את פקיד השומה בהוצאות בסך 100,000 שקל.
לפסק הדין המלא בתיק 21579-01-20
- ב״כ המערער: עוה"ד ד"ר מ' דרוקר ומ' מיכאלוביץ'
- ב״כ המשיב: עו"ד ל' קורן, פרקליטות מחוז דרום אזרחי
עו״ד יצחק שלו
עוסק/ת ב-
מיסים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.